הבטחות צריך לקיים לא?

"את לא מקיימת הבטחות.
את לא בסדר.
את אדם חסר עמוד שדרה,
שלא מצליח לעמוד בשום הבטחה שלו לעצמו."

אלו חלק מהפנינים שהיריב הפנימי שלי (שיש שקוראים לו האגו) ירה לעברי,
לאחר ששוב לא עמדתי בהבטחה שהבטחתי לעצמי.
ותאמינו לי שאת החלקים הטובים באמת חסכתי מכם,
כי אפילו הנייר (ובמקרה הזה המחשב) לא סובל הכל.

ואכן זה קורה לא מעט,
שאני מבטיחה לעצמי, לא לחזור על התנהגות מסויימת,
ומיד אחר כך חוזרת עליה.
אבל בכל זאת לא מוותרת,
ומבטיחה לעצמי שוב, לא לחזור עליה שנית.
ואז שוב, אחרי זמן לא רב בדרך כלל,
מוצאת את עצמי חוזרת על אותה התנהגות לא רצויה בדיוק.

ואיך לעזאזאל אני יוצאת מן המעגל ההרסני הזה,
שמוריד אותי יותר ויותר למטה,
וגורם לי להרגיש חסרת כח, חסרת עמוד שדרה, חסרת תקנה?

ואז הבנתי משהו..
הכאב שלי לא נעוץ בכך שאני לא מצליחה לשנות,
כי אם אסתכל בכנות זו גם לא לגמרי האמת,
אני משנה כל פעם קצת.
ובדרך, כמו בכל דרך, כמו בכל אימון,
יש פעמים שלא מצליחות,
אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה – כן יש שינוי.

הכאב שלי נעוץ בזה שאני מבטיחה לעצמי לשנות.
ואני לא באמת יכולה לקיים את ההבטחה הזו
באופן שלם וסופי מיד לאחר שהבטחתי אותה.
הכאב מתחיל מן ההבטחה….
והתחושה הזו, שאני לא מקיימת הבטחות.
שאני מאכזבת, היא שיוצרת אותו.
והרי מילדות לימדו אותי ש…הבטחות צריך לקיים.

ההבנה הזו הביאה לבחירה פשוטה –
אני בוחרת להפסיק להבטיח לעצמי לשנות.
יש דברים מסויימים שפשוט אי אפשר להבטיח.
אי אפשר להתחייב עליהם.
וכמו שלילדים שלי אני לא מבטיחה הבטחות
שאני לא בטוחה שאצליח לקיים…
גם לעצמי.

ומה במקום? (שאלה הגיונית)
אני בוחרת להתחייב להמשיך לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה
בכל רגע כדי לשנות. ולקבל את זה ששינויים מסויימים,
גם אם בוער לי לשנות אותם מיד – ייקחו זמן ותהליך.
אני בוחרת להזכיר לעצמי, שגם כשאני לא מצליחה,
אני תמיד עושה את הטוב ביותר שלי. באותו רגע.
גם אם אותו טוב ביותר יכול להיראות לפעמים ממש, אבל ממש, לא טוב.

אני בוחרת לדבר אל עצמי יפה.
לא להלקות את עצמי כשאני לא מצליחה.
(ולא לכעוס על עצמי גם כשאני לא מצליחה בזה… וגם זה קורה 😉 )
כי הכעס הזה, ההלקאה העצמית הזו,
במקום שיסייעו לי להתקדם,
משאירים אותי – במקרה הטוב – תקועה במקום,
ובמקרה הפחות טוב מחזירים אותי כמה וכמה צעדים אחורה,
ואז אני באמת לא מצליחה לחולל את השינוי שאני רוצה.

אז…
בלי הבטחות יותר. לא נשבעת לעצמי ש….
אפילו לא מבטיחה לעצמי לא להבטיח יותר הבטחות
רק להשתדל לעשות את הכי טוב שאפשר ולהיות טובה לעצמי.
לאהוב את עצמי גם באי ההצלחה.
כי הדבר שאליו אני נושאת את עיני ולבי יוצא אליו:  "ואהבת לרעך כמוך" –
מחייב אותי להתייחס אלי יפה,
אחרת ה'כמוך' שלי… לא יהיה משהו. לא ככה?

פורים שמח ו… תהיו טובים לעצמכם.
הרבה אהבה, שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, התמודדות עם רגשות שליליים והתנהגות שלילית, צמיחה והתפתחות אישית, קבלה ואהבה עצמית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments