המתנה שקיבלתי ליום הולדת 40 (החופש הגדול…)

השבוע חגגתי יומולדת 40 (על פי התאריך הלועזי)
ואיזו חגיגה שזו הייתה…
אלא שבניגוד לשנים קודמות,
החגיגה האמיתית התרחשה בתוכי,
ולא הייתה תלויה באירועים החיצוניים…

כבת מזל אריה טיפוסית,
אני מאוד אוהבת להיות במרכז תשומת הלב – מודה. 😉
כפרדוקס – בתור בת מזל אריה זכיתי לכך שבילדותי,
היה לי חסך רציני בחגיגות יום ההולדת,
כיוון שנולדתי בחופש הגדול
ולא זכיתי לחגוג עם חבריי כמו כולם.

החסך הזה הוביל לכך שבבגרותי,
תליתי את תחושת השמחה שלי ביום ההולדת בגודל החגיגות.
הקפדתי לחגוג,
ואם זה לא הסתדר כמו שרציתי חשתי אכזבה,
תסכול והחמצה.
והשנה, דווקא ביום הולדת כל כך משמעותי,
נראה היה שהחוויה הפנימית הזו,
עומדת לחזור על עצמה ובגדול –
כיוון שהתוכניות לבוקר יום ההולדת,
שאותן תכננתי עם בעלי מראש נאלצו להשתנות,
היות וגם בעלי וגם בני היו חולים.
לא נקודת פתיחה מזהירה לחגיגות יום הולדת…
ועוד יומולדת 40…

אלא שהפעם, בניגוד לכל השנים הקודמות,
אני הרגשתי שמחה.
שמחתי בחיי ובמה שיש לי.
שמחתי באהבה, שאני מרגישה בתוכי ושמורעפת עליי מבחוץ,
גם אם לא לפי הטקסים והתכניות שתכננתי לעצמי.
שמחתי דווקא בגלל שהתכניות לא צלחו.
כי דווקא בזכות "קלקול" התכניות,
גיליתי, שהשמחה שלי אינה תלויה בהן עוד.
גיליתי, שכבר לא באמת חשוב לי כמה גדולה תהיה החגיגה.
שאני פשוט שמחה בעצם היותי – כי אני אוהבת אותי,
ואני שמחה בעצם היותם של אהוביי בחיי – כי אני אוהבת אותם.
ולראשונה בחיי הרגשתי ממש חופשייה.
כי האושר היה פנימי לחלוטין ולא תלוי נסיבות חיצוניות.
וזו מתנה כל כך עצומה להרגיש את זה.

והיופי הוא שיכולתי להרגיש את מלוא העוצמה שלה –
לא למרות שהתבטלו התכניות שלי,
אלא רק בזכות העובדה שהן התבטלו.

המדהים היה, שלאחר ששחררתי את עצמי באמת,
מ'איך' אחגוג את יום ההולדת,
כשבאמת לא היה אכפת לי מה יקרה,
ופשוט חגגתי אותו בתוכי,
המתנות וההפתעות הגיעו אחת אחרי השנייה
בקצב שהותיר אותי פשוט חסרת מילים ומתרגשת.

הסיבה שחלקתי את כל זה אתכם,
היא כדי לעודד גם אתכם לחפש את האושר האמיתי בפנים.
להוקיר את מה שיש,
ולהשתחרר מהתלות בנסיבות החיצוניות.

זה אפשרי.
זה דורש הרבה עבודה פנימית,
אבל זה בהחלט אפשרי.

אם אני הצלחתי. גם אתם יכולים.

זה דורש יותר מהכל, להפסיק להאשים את המציאות,
בתחושות שאנו חווים בחיינו.
לקחת אחריות מלאה על החיים,
לקבל את זה שהמציאות החיצונית היא לא יותר משיקוף
של הפנים שלנו.
וכל עוד הפנים – עצוב, ממורמר, כועס, נעלב, חסר בטחון ושונא
אלו יהיו ההשתקפויות שנחווה מבחוץ.

ואני יודעת שזה לא קל, אבל זה אפשרי.
כן, אפשר להמשיך להגיד, שאם רק זה היה קורה,
הייתי יכולה להיות מאושרת.
ואם רק ההוא היה מתייחס אליי אחרת,
ודאי שלא הייתי מרגישה חסרת בטחון.
ואם רק היה לי כסף,
ברור שאז הייתי יכולה להגשים את החלומות שלי,
וכולי וכולי…

ואפשר גם לקחת כל אירוע כזה –
שנוגע בלב ומשקף תחושה של חוסר שלמות,
של כאב והחמצה, של אי נוחות,
ולבדוק פנימה לעומק – מה העבודה שעליי לעשות כדי שזה ישתנה.
מה בתוכי, חמוץ וכואב, שזו ההשתקפות חווה בחיי.

זו לא דרך קלה, היא לא תמיד נעימה,
לעיתים הגילויים העצמיים מפחידים וכואבים מאוד,
אך עם כל גילוי כזה מוסרת קליפה,
שמפרידה בינינו ובין החיים הנפלאים שבאנו לחיות כאן.

וזה לא שעכשיו, הגעתי לנירוונה,
האתגרים החדשים כבד דופקים בפתח,
ושוב מתחדש הלחץ הפנימי,
ושוב יוצאים מתוכי אותם חלקים,
שעדיין לא קיבלו את מלוא תשומת הלב.
והם לא יפים ונעימים.
אז מה???
זו רק עוד הזדמנות לגילוי של עוד הרבה טוב,

כמו זה שאני מגלה כל הזמן…
כמו זה שכל מי שלוקח על עצמו את האחריות הזו לחייו,
יכול לגלות בעצמו.

ובבקשה, בבקשה…
אל תאמינו לאף מילה שלי.
תנסו בעצמכם.

שבוע מופלא שיהיה לנו,
שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, פיתוח חשיבה חיובית, צמיחה והתפתחות אישית, קבלה ואהבה עצמית, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments