יש בתוכי ילדה….

מי שעוקב אחרי בפייסבוק,

כבר מכיר את הפתיח הזה שלי. (ומי שלא, מוזמן בחום לדף הפייסבוק שלי להכיר אותה)

יש בתוכי ילדה….

IMG_20150620_214558

יש בתוכי ילדה…

וכל פעם אני מגלה דרכה פנים נוספות שלי.

כאבים ישנים, אמונות מגבילות שקיימות בי מילדות ואולי אפילו לפני כן…

גיליתי אותה בתוכי יום אחד,

אני כבר לא זוכרת בדיוק איך זה קרה,

אבל פתאום ראיתי אותה שם,

כאב לי, שמעתי קולות בתוכי, שהקטינו אותי,

שגרמו לי להרגיש נעלבת ועלובה,

ופתאום ראיתי אותה.

ראיתי אותה בבירור וראיתי שזו היא שמדברת אותם.

זה היה כואב מאוד, ועמדתי בפני בחירה.

יכולתי להתעלם ממנה, לנסות לנתק אותה מחיי,

ויכולתי להקשיב לה ולחבק אותה. לתת לה את מה שהיא זקוקה לו.

ובחרתי באחרון.

הבנתי, שבעצם כל חיי  ניסיתי לברוח ממנה.

בכל פעם שהכחשתי את הרגשות שלי ולא נתתי להם מקום,

בכל פעם, שהשתקתי את קולות הכאב,

בכל פעם שהשתקתי את הקולות שאמרו לי שאני לא שווה,

במקום להקשיב להם ולראות שיש שם ילדה כואבת שזקוקה לריפוי.

נטשתי אותה פעם אחר פעם,

וככל שעשיתי זאת, היא נאלצה להגביר את הקול.

כדי שאשמע אותה. כדי שלא אתעלם יותר.

היא בעטה וצרחה, היא הכאיבה מבפנים.

עד שלמדתי להקשיב לה ולתת לה אהבה.

עד שלמדתי לחבק אותה בכל מצב.

לקבל אותה כמו שהיא.

היא לא אשמה בכאבים שלה.

היא לא אשמה שהיא מרגישה קטנה ולא שווה.

היא לא אשמה שהיא מפחדת, שהיא מתביישת.

היא לא למדה שהיא ראויה וטובה בכל מצב.

אז כן… יכולתי להתעלם ממנה,

בחרתי במקום זה להיות לה ההורה האוהב שהיא זקוקה לו.

להעניק לה אהבה ללא תנאי וגבול.

ואני רואה איך מיום ליום היא מתחזקת.

ואיך מיום ליום אני מתחזקת.

אני יכולה להבדיל ולהפריד ביני לבינה.

אני יודעת להבדיל מתי זו היא מדברת ומתי זה הלב שלי שקורא לי. 

אבל אני לא נפרדת ממנה. אני מזהה את ההבדלים,

אבל לא נוטשת אותה. לא משאירה אותה לבד.

כי כשהיא מקבלת את מה שהיא זקוקה לו,

היא כבר לא צריכה לדחוף, לבעוט ולהכאיב כדי שאשמע אותה.

ואולי גם בתוכך ישנה ילדה או ילד שזקוקים להקשבה,

לאהבה, לקבלה.

שווה לעצור ולהקדיש להם את תשומת הלב.

הם יודו לך על זה ואת השחרור ניתן להרגיש בכל תחומי החיים.

(ומי שלא יודע איך לעשות זאת ורוצה הכוונה, מוזמנ/ת לקבוע איתי פגישה)

מוזמנים לכתוב לי כאן למטה, היכן זו נוגע בחייכם.

שבוע טוב ומשחרר שיהיה לנו,

אוהבת,

נעמה

היא לא זקוקה לצעקות.

היא מרגישה בטוחה. אהובה.

נ.ב. למדתי שחלומות כדאי  לצעוק – אז צועקת כאן את החלום שלי להוציא בקרוב את הספר "יש בתוכי ילדה"

 

 

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, צמיחה והתפתחות אישית, קבלה ואהבה עצמית, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments

4 תגובות על יש בתוכי ילדה….

  1. נעמה אהובה,
    תשמרי לי עותק מהספר, אפילו שהוא עוד לא נכתב- אני בטוחה שהוא מעולה!!

  2. מאת סמדר‏:

    מה כבר לא נאמר על הילדה הקטנה שבתוכי…

     

    קראתי הבוקר את מה שכתבת ועוד לפני שסיימתי פילחה את ראשי מן

    תובנה/מחשבה/בהירות:

    ככל שרמת הפגיעה שלי בחסר של אהבה מגע ניראות קבלה וכו'

    היה גבוה יותר בתינוקות ובילדות הראשונה – באותה קורלציה ממש אתייחס לעצמי

    בבגרותי ברמת חוסר הקבלה האהבה הניראות וכו' כלפי עצמי.

    עד שאעשה עבודה על כך. ועשיתי. תודה

    סמדר 🙂

    • מאת נעמה ראובן‏:

      אכן כך זה, סמדר יקרה. ואת יודעת מה, גיליתי שלפעמים גם בלי חסר נראה, יש כאבים לילדה הקטנה,

      שמנהלים את האישה הבוגרת. הכרתי לאחרונה משהי, שלפחות לפי סיפורה קיבלה הכל מהוריה, ועדיין חוותה דחייה עצמית וחוסר קבלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *