כמה פעמים אפשר להסביר לך?

למהאצל ילדים, ישנה תופעה חיננית –
שלפעמים אם נודה על האמת עולה לחלקנו על העצבים –
הם מסוגלים לשאול את אותה שאלה שוב ושוב, זאת על אף שקיבלו תשובה כבר בפעם הראשונה.

לפעמים, השאלות הן על דברים שנראים כה פשוטים וטריוויאלים,
שלבסוף אצלי לפחות (ואולי לא רק אצלי?) אוזלת הסבלנות ואני רוטנת:
"אבל כבר הסברתי את זה כמה פעמים. מה אתה לא מבין? כמה פעמים צריך להסביר לך????"

כמבוגרים, הרבה מאיתנו איבדו את האומץ לשאול שוב,
ובמיוחד על דברים שנראים פשוטים בדיוק בגלל סוג התגובות הזה,
אלא שהתגובות הללו כבר לא מגיעות אלינו בהכרח מבחוץ –
פעמים רבות הן מגיעות מתוכנו פנימה, ואז אנחנו מתביישים להודות בפני עצמנו,
שאנחנו בעצם כן צריכים לשאול אותה שאלה שוב, גם אם התשובה נשמעת פשוטה וטריוויאלית.
רבים מאיתנו מצפים מעצמם להבין את המסר מיד,
או גרוע מכך, חלקנו מניחים שהבנו מיד.

כמה התעצבנתי (ועדיין לפעמים מתעצבנת),
כשאותן סיטואציות חזרו על עצמן בחיי שוב ושוב,
ושוב הרגשתי פחד, כעס או עצב למולן.

כתבתי "התעצבנתי", כי לאחרונה (אחרי הרבה פעמים שחזרתי על אותו שיעור שוב ושוב)
סוף סוף ירד איזה שהוא אסימון חשוב.
כרגיל אני חייבת תודה למורים העצומים שלי – ילדי.

הבנתי משהו לגביהם – לגבי הילדים והתופעה הזו שתיארתי בתחילת הפוסט –
זה לא שהם לא מבינים בפעם הראשונה. הם כן.
אבל הם צריכים שאחזור על אותה תשובה,
ובד"כ גם ארחיב עליה מכיוונים שונים, כדי להפנים אותה באמת.
פשוטה ככל שתראה לי, כדי להטמיע אותה לעומק הם צריכים את החזרתיות הזו.

ממש כמו אצל הילדים – גם אצלי, המציאות (אם אני לא מוכנה לעשות זאת בעצמי)
"מאלצת" אותי לחזור ולשאול בעצמי אותה שאלה שוב –
"מה למדת מן הסיטואציה הזו אשר חזרה על עצמה בפעם המי יודע כמה ברציפות?"

המציאות עושה זאת עבורי כל פעם מחדש
לא בגלל שלא הבנתי כבר בפעם הראשונה את התשובה,
אלא כדי שאוכל להטמיע אותה בתוכי,
להעמיק אותה ולהרחיב את המשמעויות שלה ולבסוף להפוך את ההבנה הזו לחלק ממני.

ההבנה הראשונה היא בשכל.
הבנה עמוקה היא ברמת מודעות ועשייה בפועל והיא נרכשת על ידי אימון וחזרתיות.

ההבנה הזו היא שגרמה לי בחלק המקרים לפחות,
להפסיק ולהתעצבן כאשר שיעור מסויים חזר על עצמו שוב –
בין השאר מתוך ההבנה שהכעס שלי על כך שהוא חוזר
רק מוסיף עוד סבל לתהליך שאינו פשוט מלכתחילה בפני עצמו.

בזכות הבנה זו, הצלחתי לפחות בחלקם,
במקום להתעצבן לרטון ולקטר, לקבל את השיעורים בהרבה יותר שלווה
ופשוט לשאול את השאלות הנדרשות כדי ללמוד מהם.
בזכות הבנה זו אני מצליחה יותר ויותר לקבל את עצמי בתהליך ביותר אהבה וסבלנות מבעבר,
כי אני מבינה ומקבלת את העובדה שאם מקרה מסויים חזר בחיי,
כנראה שעוד לא הפנמתי את השיעור במלואו ושיש לי עוד מה ללמוד כאן.

יותר מכך, ההבנה הזו מאפשרת לי לנהוג בהרבה יותר סבלנות וסובלנות, כלפי ילדי וגם כלפי אנשים אחרים.

היא מזכירה לי שגם האנשים מולי נמצאים בעיצומו של שיעור בעצמם.
אז מה אם הם חוזרים על אותה טעות שוב?
הרי גם אני חוזרת על טעויות מסויימות שוב ושוב.
לא בגלל שאני טפשה חלילה, לא מפני שלא הבנתי כבר בפעם הראשונה,
אלא מפני שכדי להבין באמת נדרשת הטמעה. כך אצלי וכך אצל הטועים שמולי.

בנוסף גיליתי (ותודה על כך למורתי האהובה תמרי גונזלס – שמזכירה לי את זה שוב ושוב :)),
כאשר אני ממהרת להכריז "אנ יודעת", "הבנתי"
בשעה שמנסים להסביר לי משהו שנדמה לי ששמעתי בעבר,
אני מפספסת את ההזדמנות ללמוד.

גיליתי שכאשר אני באה פתוחה וחסרת יומרה ויוהרה ופשוט מקשיבה
(וזה לא פשוט לי, בת מזל אריה שכמותי, להניח את האגו בצד ולהקשיב באמת) –
תמיד יש משהו חדש עבורי, או משהו שהייתי ממש צריכה לשמוע שוב.
בכל פעם שאני מצליחה בכך אני מרוויחה בגדול,
אז אני משתדלת לעצור את ה"אני כבר יודעת" שלי (וזה קשה לי בצורה שלא תאמינו), ובאמת להקשיב.

ומה אתכם? היכן תובנות אלו נוגעות בכם?
אשמח אם תשתפו בכך על גבי בלוג או בפייסבוק, זה ותזכו לתרום בכך לאנשים נוספים.

שיהיה שבוע של שמחה, והרבה סבלנות וסובלנות,

שלכם,
נעמה ראובן

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, התמודדות עם קושי ומשבר, התמודדות עם רגשות שליליים והתנהגות שלילית, פיתוח חשיבה חיובית, צמיחה והתפתחות אישית, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *