"אני אסיר תודה לכל מי שאמר 'לא' –
הם הסיבה שעשיתי זאת בעצמי."
אלברט איינשטיין
האם יצא לך לחשוב פעם על
המקרים בהם אמרו לך 'לא'?
לאן הם הובילו אותך…
לאן זה דחף אותך….
ואולי זה דווקא עצר אותך…
החיים מוליכים את כולנו בדרך בה
נתקלים במכשולים ומחסומים.
החיים עצמם אומרים לנו 'לא' לא פעם.
מביאים אותנו לידי תסכול שוב ושוב.
באופן אישי מצאתי, שדווקא במקומות
בהם חוויתי הכי הרבה התנגדות מן הסביבה,
או שחשתי חוסר באופן שממש היה קשה לי,
קרה לי משהו אמיתי ובדרך כלל הגעתי דרכם לסוג של פריצת דרך.
במקומות הללו, בהם הסביבה לא תמכה בי,
או שהחוסר היה קשה מאוד,
עמדתי שוב ושוב בפני בחינה פנימית –
האם הדבר עליו אני נלחמת, אותו אני רוצה,
הוא משהו ששווה לי להלחם עליו?
עד כמה אני באמת רוצה את זה?
דווקא הקושי הגדול עורר את השאלות המהותיות והחשובות הללו.
לעיתים התשובה היתה – זה לא כל כך חשוב, תרפי.
וזה מה שעשיתי.
הרפיתי וגם זו היתה סוג של פריצת דרך,
כי השחרור אפשר לדברים חדשים להכנס.
אבל לרוב, דווקא בגלל עצמת ההתנגדות,
יכולתי לחוש עד כמה עצמת הרצון שלי גדולה.
וכשהרצון גדול – שום דבר אינו עומד בפניו.
ההתנגדות, ולא קלות ההשגה של אותו דבר,
היא שחיברה אותי לעצמת הרצון.
רק כשהרגשתי עד כמה קשה לי
לקבל את מה שאני רוצה,
ידעתי בודאות עד כמה אני רוצה אותו.
וככל שרציתי יותר, כך היכולת להשיג גדלה.
למרבה הפרדוקס, לעיתים, דווקא כשהדרך פתוחה,
וכביכול אנו יכולים להשיג הכל,
דווקא שם אנו נעצרים.
כשהדרך פתוחה והכל אפשרי, דווקא אז עצמתו של הרצון קטנה,
כי אין צורך ברצון גדול כדי להצליח.
וכשהרצון קטן, קטנה בסופו של דבר גם התזוזה.
ופתאום, למרות שהכל פתוח,
אנו מוצאים את עצמנו עוצרים. ולאט לאט בלי משים, נתקעים.
רוב האנשים חווים מחסום כדבר שלילי,
אך ניתן לראות במחסומים,
דווקא את הבוחנים והמאמנים של הרצון שלנו.
הם אלו שעוזרים לנו לחוש עד כמה הרצון שלנו אמיתי ונחוש,
הם מאמנים אותנו להגדיל אותו ולהעצים אותו.
באופן פרדוקסלי – לעיתים ככל שאנו מיואשים יותר,
שם גם הרצון שלנו גדול יותר.
ובמקום של רצון גדול ואמיתי מתחוללות פריצות הדרך הכי משמעותיות.
משהו לחשוב עליו….
שבוע נפלא,
אשמח לתגובתכם,
שלכם,
נעמה ראובן – אימון לאמונה
