ואז הפסקתי להאמין בחשיבה חיובית…..

לפני החיזוק משהו קטן, שלא יכולתי להתאפק מלשתף.
מגשימה סוף סוף חלום, שפחדתי להגשים הרבה זמן
והולכת להעביר וובינר (הרצאה אינטרנטית)
לקראת השנה החדשה.

רגע לפני יום הכיפורים, לפני שנכנסים למוד של אשמנו בגדנו ושות'
אני בוחרת להעלות ולדבר על הנושא הכה טעון הזה – אשמה
מה היא עושה לנו, ואיך אפשר לחיות הרבה יותר טוב בלעדיה.
את הפרטים המלאים, אשלח לכם במייל נפרד בהמשך היום,
אבל מי שרוצה כבר לשריין לעצמו מקום (יש רק 100 מקומות)
מוזמן לעשות זאת בלחיצה על הקישור הזה – זה חינמי לגמרי אגב,
וברור שאפשר להציע את זה גם לאנשים אחרים שאתם אוהבים וחושבים שזה יכול לעזור להם  🙂
הוויבנר יתקיים ב 1/10/14 בשעה 21:00 בערב.

ואחרי כל חגיגת האשמה הזו,
ברור, שמיד כשקבעתי עם עצמי שאני הולכת להעביר הרצאה בנושא אשמה,
התחילו להגיע הזדמנויות שבוחנות את ההתמודדות שלי עם הנושא הזה.
(איך אחרת אגיע מוכנה להרצאה? 😉 )

אבל לא עליהן אני רוצה לכתוב הפעם (נשאיר משהו להרצאה בכל זאת…)
אלא על דרך ההתמודדות האוטמטית,
שהיתה מנת חלקי עד לא מזמן,
בכל פעם שפקדו אותי רגשות לא נעימים (ואשמה מככבת בינהם כמובן).
דרך התמודדות (שיש להדגיש לא ממש עזרה, ובעיקר הרחיקה אותי מעצמי),
שהגיעה מהבנה שגוייה שלי לגבי המושג 'חשיבה חיובית',
שכל כך מדובר בימינו.

על מה בדיוק אני מדברת?
כמו כל בן ובת אדם, גם לי ממש לא נעים (עד כואב ממש ומציק ברמות על)
להרגיש רגשות שנחשבים שליליים –
עצב, אשמה, בלבול, פחד, ספק וחבריהם הטובים.
ומה עושים כשלא נעים?
(ככה לפחות אני הגבתי עד לא מזמן)
עושים הכל, כדי לא להרגיש את הכאב ואי הנוחות הזו בגוף. לא?

הפתרונות לכך הם רבים ומגוונים –
החל מלכעוס על אחרים ולהאשים אותם (כי הם "כמובן" אלה שגורמים לי להרגיש לא נעים)
דרך לכעוס על עצמי ולהאשים את עצמי,
ואז מגיעות דרכים יצירתיות של הלקאה ולחלופין השתקה עצמית –
אכילה רגשית, שינה מרובה, הקטנה עצמית ועוד.
אבל הפתרון היצירתי ביותר,
זה שממש לא חשדתי בו שהוא עונה על קטגורית ההשתקה העצמית,
היה זה של החשיבה החיובית.
קרי, אם אני מרגישה רע,
זה ממש לא בסדר,
וכדי שחלילה לא ארגיש כך לרגע אחד אפילו,
מיד אני מוצאת מה חיובי במצב,
איך הוא פועל לטובתי,
ואיך הכל קורה רק לטובה.
התפיסה שעמדה מאחורי זה:
להרגיש לא נעים זה רע – ולכן צריך מהר לשנות את המצב ולעבור למוד חיובי.

זה עזר. אני לא אומרת שלא.
אבל בדרך כלל לא עד הסוף.
זה דרש המון המון מאמץ
וכשהייתי כנה עם עצמי,
יכולתי להרגיש, שזה עבד רק באופן חלקי.
שתמיד נשאר שם משהו מהתחושות האלו.
שזה קצת היה 'לשכנע' את עצמי.
לעבוד דרך השכל.
אז במידה בה השכל השתכנע,
כך השיטה עבדה עבורי.

הבעיה השנייה שנוצרה היתה,
שנוצר דפוס חדש ומתוחכם עוד יותר של הלקאה עצמית –
הלקאה עצמית על כך שאני לא מרגישה שמחה וחיובית כל הזמן.
כי הרי 'צריך' לחשוב חיובי, לא?

וכך קרה, שכשלא הצלחתי להיות שמחה,
כשלא הצלחתי להרגיש טוב,
השיפוטיות והכעס העצמי הגיעו לשיאים חדשים,
עד שהגעתי למצב של דיכאון ממש.

למזלי.

למזלי הבאתי את עצמי כך לדיכאון עמוק כל כך,
ששום מחשבה חיובית לא יכלה לו,
ונאלצתי לראשונה פשוט להרגיש.
בהתחלה הרגשתי ושפטתי את עצמי על מה שאני מרגישה,
וככל שעשיתי כך הדיכאון העמיק ואיתו תחושות חרדה קשות,
עד שהגעתי לנקודה כל כך נמוכה,
שבה פשוט הרמתי ידיים והסכמתי להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו,
בלי להאבק בתחושות הללו ובלי לשפוט את עצמי על כך שאני שם.
פשוט להיות בכאב בכל עוצמתו,
להקשיב לו,
מבלי לנסות לשנות אותו,
מבלי לשפוט,
מבלי לנסות 'לתקן' את עצמי או את המצב שלי.
קבלה מוחלטת של מה שיש כרגע,
ומוכנות להרגיש כאב.

ושם….
במקום הזה,
הכי חשוך שהייתי בו אי פעם,
התחולל קסם,
שממשיך וקורה שוב ושוב,
בכל פעם שאני נותנת לעצמי פשוט להרגיש את מה שאני מרגישה,
מבלי לשפוט ולנסות לשנות ולתקן –
הכאב התפוגג לבד.
הלב, ההכרה, התמלאו באור (אין לי דרך אחרת לתאר את זה)
וללא שום מאמץ,
הגיעו לבד,
מחשבות חיוביות. מחשבות מאירות,
תחושה מדהימה של אהבה אינסופית ששוטפת הכל.

כי בסופו של דבר, אכן הכל קורה לטובה,
אבל רגע לפני שאני רצה לשם במחשבה…
ו'מתקנת' את המצב שלי,
חשיבה חיובית של ממש היא פשוט לקבל אותו ואותי כרגע כ'בסדר'
בדיוק כמו שאני באותו רגע ולהסכים להיות בדיוק איפה שאני נמצאת.

מהמקום החשוך והנמוך ביותר שהייתי בו,
התחלתי לעלות,
ומצאתי את עצמי קשובה ואוהבת יותר מאי פעם.
הבנה עמוקה עלתה בי,
שכל מה שהכאב מבקש ממני,
הוא רק שאקשיב לו,
שאתן לו מקום.
וברגע שאני עושה את זה באמת,
קסם מתרחש.

קסם של קבלה עצמית עמוקה,
של אהבה ללא תנאים לעצמי,
והתוצאה המרגשת היא שככל שאני מעמיקה את הקשב הזה לעצמי,
אני נמצאת בנוכחות כזו גם מול אחרים.
מסוגלת לקבל כאב של אחרים –
במיוחד את זה של הילדים שלי- בלי לשפוט,
בלי לנסות ישר להרגיע ולהעביר את הכאב שלהם,
או את הכאב שלי שמתעורר מולם.
פשוט להיות ברגע הזה,
כמו שאני ולהסכים להרגיש את כל מה שעולה.

כיוון שהחיים שלי, כמו של כולם,
מגוונים ומלאים בכל הצבעים של הרגשות והמצבים,
אני זוכה להתאמן על ההקשבה הזו המון.
ברגעים בהם אני מרגישה לרגע צביטה של קנאה בלב,
ברגעים בהם אני מרגישה בושה, אשמה,
חוסר סבלנות, שיפוטיות עצמית, האשמה של אחרים…
ובכל פעם שאני מתמסרת באמת,
(ולא בודקת כל שנייה אם הכאב התפוגג כבר, אלא באמת מסכימה להיות בו,
כמה שהוא ידרוש)
אני חווה התרחבות מדהימה של הלב.

ממליצה בחום לנסות בבית,
במיוחד עם אתגרי החגים הבאים עלינו לטובה.

מאחלת לכולנו שנה מדהימה,
אוהבת, מרגשת ומלאת הקשבה,
שלכם,
בהמון אהבה,
נעמה ראובן

מוזמנים לקבוע פגישה ולהתנסות במרחב בטוח ומאפשר – איך זה מרגיש להרגיש בעוצמה.
איך זה מרגיש לא לפחד להרגיש כאב.
ואיך קורה הקסם.
054-7556610

ונראה לי שהשיר הזה הכי מייצג את מה שאני מרגישה

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, התמודדות עם קושי ומשבר, התמודדות עם רגשות שליליים והתנהגות שלילית, פיתוח חשיבה חיובית, צמיחה והתפתחות אישית, קבלה ואהבה עצמית, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments

4 תגובות על ואז הפסקתי להאמין בחשיבה חיובית…..

  1. מאת אורנה חפץ‏:

    אוי ממש נפלא מילים שוות זהב שנה טובה ובשורות טובות והצלחה

  2. מאת אלומה‏:

    נעמה יקרה!
    כמה טוב לקרוא את החיזוק המחזק, כל שבוע מחדש.
    שתהיה לך שנה נפלאה, של המשך עשייה פוריה.
    באהבה
    אלומה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *