לתת מכל הלב

"הקושי בשבילי הוא אכן לתת ולקבל בלב פתוח,
לא את הטכניקה של הנתינה ואפילו ההקשבה, אלא את הלב.
לב פתוח, כמה לא פשוט ליצור את זה, וזה הכרחי כדי לקבל את הכל באמת…"

כך כתבה לי בכנות מרגשת, אחת הקוראות הנפלאות של החיזוק השבועי,
בתגובה לפוסט הקודם – לקבל הכל.
ובאמת, אמנם נתינה היא המפתח שבאמצעותו נוכל לקבל הכל,
אך על מנת שבאמת נוכל לקבל דרכה הכל,
עליה להיות נתינה מכל הלב. מלב פתוח ואוהב.
מה זה בעצם אומר נתינה מכל הלב?
איך אני יכולה לזהות האם אני נותנת מכל הלב או לא?

שימו לב

כדי להיות מסוגלת לעשות זאת –
בשלב ראשון עלי לעצור לפני הנתינה ולבדוק עם עצמי
כמה דברים בכנות, לגבי מהות הנתינה שלי,
להיות רגע לפני הנתינה עם הלב שלי,
כדי לראות מה נמצא שם. מה דוחף אותי לתת, או לא לתת.
ורק לאחר שבררתי זאת להחליט אם לתת או לא.
כך אוכל להבטיח שאתן בלב פתוח באמת. שאתן מכל הלב.

אז מהם הדברים שכדאי לי לבדוק עם הלב?

1. האם הנתינה שלי מתחשבנת?

וכאן נדרשת כנות עצמית גדולה כדי לבדוק,
האם קיים בי אפילו חלקיק קטן של מודעות,
אשר מחכה לתודה או הערכה על הנתינה שלי.
אשר מצפה, שבבוא הזמן, כאשר אני אזדקק לעזרה,
אקבל אותה מהאדם שלו אני בוחר לתת כרגע.
לעיתים לא פשוט להודות בכך, שאני נותנת כדי כדי לקבל הכרת תודה.
כדי לקבל הערכה, או עזרה בעתיד.
אולם בכך, אני לא באמת נותנת –
אלא שמטרת הנתינה שלי היא בעצם לקבל לעצמי…
אם גיליתי שכן, שכן קיים בי חלק שמצפה לאחד מהדברים הנ"ל,
קודם כל זה לגמרי בסדר. זה טבעי ואנושי.
לקבל ולאהוב את עצמי גם כך.
אולם עתה עומדת בפני בחירה –
או – לתת במודעות שרוצה בעצם לקבל ואז המשמעות היא שאני עלולה להתאכזב,
כי לא תמיד המקבל יענה על ציפיותיי,
או – לאחר שהכרתי בצורך שלי, לוותר עליו ולתת עתה ממקום
שאינו מצפה לתמורה משום סוג,
או – לוותר על פעולת הנתינה בכלל, אם איני מסוגלת לנטרל
כרגע את הרצון שלי ל'החזר' מן הנותן.
כל אחת מן האפשרויות טובה וראויה.
החשוב הוא שהבחירה נעשית מתוך מודעות ואחריות לתוצאות.

2. האם אני רואה את צרכיו של המקבל?

לא מעט פעמים, מצאתי את עצמי נותנת משהו רק מפני,
שבער בי צורך לתת.
לא עצרתי לבדוק האם האדם שמולי יכול להכיל ולקבל את מה שאני
כל כל רוצה לתת לו.
לא עצרתי לבדוק האם הוא זקוק למה שאני רוצה לתת, ואולי הוא
זקוק ממני בכלל לדבר אחר.
נתתי כי זה מה שהיה נוח לי לתת. כי זה מה שרציתי לתת.
נתתי כדי להרגיש טובה.
כדי להרגיש נדיבה ועוזרת.
נתתי כדי לקבל בעצמי. שוב. 🙁

פן אחר, של אותו סיפור, שאיני רואה את צרכיו של המקבל,
הוא כאשר נתתי לפי מה שביקשו ממני,
ולא עצרתי לבדוק האם זה באמת לטובתו של אותו אדם,
שאתן לו את מה שהוא מבקש.
לדוגמה – כאשר מסומם מבקש ממני נדבה,
ואני נותנת כדי להרגיש טוב עם עצמי,
ולא עוצרת לראות שבכך אני עוזרת לו לקנות את מנת הסם הבאה –
כלומר בעצם פוגעת בו,
ביצעתי נתינה שמטרתה שוב… לקבל…. 🙁

3. האם אני מתחשבת ביכולותיי?

עם כל זה שטוב ונכון לתת,
אם אני לא עוצרת לבדוק לפני נתינה,
האם אני באמת יכולה לתת את מה שלפני רגע
קפצתי בחדווה להציע
(כי מאוד רציתי לקבל הערכה ותודה
או שרציתי לרצות את האדם שמולי, אופס! שוב רצון לקבל?)
אני מוצאת את עצמי שוב ושוב,
חסרת כוחות לאחר שנתתי למעלה מכוחותיי…
ואז אני כועסת על עצמי, ובדרך כלל גם על אחרים בדרך.
וכל זה מפני שלא עצרתי לבדוק – האם אני באמת יכולה
לתת את מה שהצעתי?

אגב, כאשר המוטיבציה לתת היא רצון אמיתי, לא מתחשבן לעזור-
נתינה מתוך זה שאני חשה את הכאב של האחר ורוצה להקל עליו-
לא רק שאיני מרגישה מותשת מן הנתינה,
אלא שלמרות המאמץ אני מרגישה מלאת אנרגיה חיובית.
אם אני מרגישה מותשת לאחר נתינה,
יש כאן רמז עבורי, שהיא לא הייתה ממקום לגמרי שלם…

ולגבי יכולותיי – דגש חשוב:
יכולותיי אינן רק יכולותיי הפיזיות והשכליות,
אלא גם ואולי בעיקר יכולותיי הרגשיות.
אם איני פנויה מסיבה רגשית כזו או אחרת לנתינה (והכל בסדר, קורה ומותר) –
יכולתי לתת פחותה וגם בזאת עלי להתחשב.
להיות בכנות עצמית ומודעות ליכולותיי,
ורק אז לבחור אם לתת או לא,
להבין את ההשלכות שעשויות להיות לכך, ולקבל אחריות לבחירותיי.
אם בחרתי מתוך מודעות,
הרי שלא יהיה מקום אחר כך שיקטר,
או יכעס אם ארגיש מעט עייפה לאחר שנתתי.

לאחר שבדקתי עם לבי את כל אחת מן השאלות החשובות הללו,
אני יכולה להחליט אם לתת או לא בלב שלם.
בתחילה תרגול זה עשוי לעלות במעט מאמץ,
אך עם הזמן, היכולת לשאול את השאלות הללו
הופכת לטבע שני ולוקחת לא יותר מכמה שניות,
על מנת לענות על כולן ולהגיע להחלטה שלמה.

כרגיל, נדרש אימון.
כרגיל, זה שווה. 🙂
זה מוריד כל כך הרבה עומס מיותר מן החיים,
משום שנתינה שאינה מן הסיבות הנכונות,
מביאה איתה בעיקר תסכול וחוסר סיפוק,
והרבה כעס, תחושות אשמחה והאשמה של אחרים.
נתינה מכל הלב לעומת זאת,
מעניקה לי (בסופו של דבר ולא כשזו המטרה),
הרבה סיפוק, שמחה, הנאה והעצמה אישית.
ואני הרי רוצה לעצמי את הטוב ביותר לא? 🙂
אז לא שווה להתאמץ לשם כך?

אשמח לשמוע היכן זה נוגע בכם,
שתהיה לנו שנה טובה טובה,

שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, התמודדות עם רגשות שליליים והתנהגות שלילית, צמיחה והתפתחות אישית, קבלה ואהבה עצמית, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *