מה הסיפור שלך?

האם קרה לכם, ששפטתם את המציאות לפי מה שעיניכם ראו ואוזניכם שמעו, שסיפרתם לעצמכם סיפור, שגרם לכם להרגיש כאב, כעס או החמצה ובסוף התברר שלא בדיוק כך הם פני הדברים?

האם קרה לכם, ששפטתם את המציאות לפי מה שעיניכם ראו ואוזניכם שמעו,
שסיפרתם לעצמכם סיפור, שגרם לכם להרגיש כאב, כעס או החמצה
ובסוף התברר שלא בדיוק כך הם פני הדברים?
glassesאני רוצה לספר לכם סיפור כזה, שסיפר לי בעלה של אימי, יעקב מינץ.
סיפור מעורר השראה בעיני ויש הרבה מה ללמוד ממנו
וכך הוא סיפר:

יעקב הקים בעבר עסק עצמאי בו שיווק מוצרי אלקטרוניקה שונים
והוא סיפר לי על פגישת השיווק הראשונה שלו
כצעיר חסר ניסיון בעל עסק עצמאי,
שאותה הוא תיאר כבלתי נשכחת מבחינתו ולאו דווקא לטובה.

זה היה יום גשום במיוחד ויעקב הגיע להעביר מצגת
בנוגע לאחד המוצרים ששיווק בחברה באשדוד.
הוא תיאר את קבלת הפנים בה נתקל בבואו לחברה כצוננת במיוחד וזה בלשון המעטה.
אפילו כוס מים לא הוצעה לו במהלך כל הפגישה.

במהלך כל המצגת, איש מן הנוכחים לא הגיב
ויעקב יצא משם בתחושה קשה שנכשל.
– הרגשה נוראה תמיד ועל אחת כמה וכמה לבחור צעיר בפגישת עבודה ראשונה.

למרות זאת המשיך לעסוק בעבודתו כעצמאי
וככל שעבר הזמן התקדם והתפתח,
אך זכר אותה פגישה לא נמחה מזיכרונו ככישלון צורב.

שנתיים אחרי אותה פגישה, קיבל יעקב שיחת טלפון מפתיעה.
על הקו היה אחד האנשים שנכחו באותה פגישה ראשונה.
הוא שאל את יעקב האם הוא זוכר את המצגת הזו בכלל.
זה הרי היה לפני שנתיים.
כמובן שיעקב ענה שהוא זוכר (והרי איך ישכח…)
ואז אותו אדם אמר ליעקב, שהמצגת הייתה יוצאת מן הכלל, 
ושהוא התרשם ממנו מאוד.
הוא סיפר לו שהוא עזב את אותה חברה וכיום הוא בעל חברה משלו
ושהוא מעוניין לשתף עימו פעולה בחברה החדשה…

הפרשנות, שאותה נתן יעקב למציאות,
על בסיס מה שראו עיניו ושמעו אוזניו,
פרשנות שליוותה אותו במשך שנתיים ובמשך שנתיים גרמה
לו להרגיש תחושה של תבוסה וכישלון, התבררה כלאו דווקא נכונה…

ממש כמוהו, גם אני וגם אנשים רבים אחרים ודאי,
מעניקה לא פעם פרשנות למה שקורה סביבי
על פי מה שעיני רואות ואוזני שומעות
ושוכחת לעיתים שיש יותר מזה. הרבה יותר מזה.
איני יכולה לראות ולשמוע את מחשבות האחר –
למרות שלעיתים ביוהרה לא מעטה אני נוטה לחשוב שכן (קרה לכם פעם?)
באותם רגעים, הסיפור שאני מספרת לעצמי משתלט
והוא שקובע כיצד אני מרגישה לגבי מה שחוויתי.
לא פעם אני חווה כעס, בלבול ועצב רק בשל סיפור לא נכון שאני מספרת לעצמי.

קרה לכם פעם למשל, שהתקשרתם למישהו כמה פעמים ולא הייתה תשובה,
והתחלתם לספר לעצמכם שאולי הוא מסנן אתכם, שאולי הוא כועס
עליכם או שמשהו קרה?

כתוצאה מן הסיפור הזה התחלתם להרגיש תסכול וכעס
ואז כעבור כמה זמן אותו אדם התקשר,
התנצל שלא ענה וסיפר שפשוט שכח את הטלפון בבית.
בכל אותו הזמן שעבר, עד שדברתם הייתם בתוכם בסרט
של כעס, בלבול, חוסר וודאות וכל זאת למה?
בגלל הסיפור שסיפרתם לעצמכם.

אם זוכרים בענווה, שאיננו יודעים הכל, שמה שאנחנו רואים ושומעים
הוא מוגבל ושכל מה שאנחנו מספרים לעצמנו על חיינו – הוא בדיוק זה – לא יותר מסיפור.
אז מבינים גם שיש לנו זכות בחירה לגביו
ואנו יכולים לבחור את הסיפור שאנו מספרים לעצמנו.
אפשר לשנות את התסריט לכזה שיגרום לנו להרגיש טוב יותר כלפי עצמנו
וכלפי האנשים מסביבנו.

יכול להיות שניחשב נאיביים בשל כך. אבל נהיה נאיביים ושמחים
במקום מפוכחים ואומללים. מה עדיף לדעתכם?
אשמח לשמוע את תגובותיכם,

שיהיה שבוע נפלא לכולנו,
נעמה ראובן

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.