מה עושים כשאין ברירה? (הסיפור האישי שלי והתובנה שצמחה ממנו)

אני רוצה לשתף אתכם הפעם בסיפור האישי שלי
ובתובנה שאליה הגעתי בזכותו.
תובנה כה בסיסית, ועם זאת, הייתי צריכה לרדת לשאול תחתית כדי להבין אותה.

לפני 11 שנים בהיותי בהריון עם בני הבכור,
נתקפתי בהתקף מאניה חמור.
התקף שהוביל לכך, שבעודי בהריון,
נאלצתי להתאשפז למשך חודשיים בבי"ח פסיכיאטרי
ולקחת כדורים פסיכיאטרים (בהריון, כן כן… 🙁 )

מה שהעלה אותי מהנקודה הנמוכה הזו,
ואפשר לי, לא רק להשתקם לגמרי,
אלא ממש לבנות את עצמי מחדש –
חזקה יותר, בטוחה בעצמי, מאמינה בעצמי
מה שאפשר להיות מי שאני היום –
אדם שמחובר לטוב, שאוהב את החיים,
שמאפשר לאחרים לחיות חיים טובים בעצמם,
הייתה תובנה אחת שהכתה בי בעודי שרוייה במצב המטלטל הזה,
תובנה שקראתי לה אז: הברירה של החוסר ברירה.
שמשמעותה הוא, שכאשר החיים מובילים אותנו למצבים בהם אין לנו ברירה,
בהם אין לנו בחירה ואנחנו לא יכולים לשנות את המציאות שבה אנו מצויים,
עדיין יש לנו ברירה אחת: כיצד לקבל את מצבנו.
האם לקלל אותו, ולבכות עליו, להתעצבן ולכעוס,
או שאולי באופן שיראה הזוי לעיתים,
לבחור להודות עליו, ולראות בו שיעור, הזדמנות, פתח לצמיחה.

וכנראה שהייתי מספיק משוגעת,
כדי לבחור באפשרות השנייה, במצב שהיה קשה ולא נעים בכל מובן אפשרי. 😛

הבחירה הזו, הבחירה לגדול, ללמוד, לצמוח,
שהתבטאה בפועל בכך, שבעודי מאושפזת,
חיפשתי בכל כוחותיי את הטוב במה שקורה לי,
התמקדתי בדברים עליהם אני יכולה להודות.
והזכרתי לעצמי, שאני עוברת פה שיעור, שגם אם אני לא יודעת מה הוא כרגע,
הוא יתבהר בהמשך ואני אגדל ממנו.
הבחירה הזו, היא שאפשרה לי לעשות בדיוק את זה.
לקום כמו עוף החול ממצב של התרסקות מוחלטת,
לגדילה מרגשת. לחיים חדשים ממש.
בזכותה המשכתי ולמדתי (ועדיין לומדת כל יום)
למצוא את הטוב במצבים הלא פשוטים שמזמנים החיים.

בזמנו, ראיתי את הברירה של החוסר ברירה,
כמתאימה למצבי קיצון. שבהם אין לנו יכולת בחירה. (פיטורין, גירושין, מחלה)
כיום אני מבינה, שלמעשה, כל רגע בחיים הוא כזה.
מרגע שקרה במציאות שלנו – אין לנו ברירה.
זו המציאות באותו רגע.
עכשיו, כל שנותר הוא להחליט כיצד נקבל את זה.
הבחירה הזו, היא שתשפיע על התגובה שלנו,
על הפעולה שלנו, והפעולה תביא בעקבותיה אירועים חדשים נוספים,
שמושפעים מן הבחירה הראשונית הזו –
להיות בסדר עם המצב שלנו, לקבל אותו, או לא.
(לימים למדתי, שיש מודל שנקרא 'מודל אפרת',
שמציג את התפיסה הזו בדיוק, ולמעשה גם שיטתה
של ביירון קייטי, אותה למדתי שנים אחרי מציגה בדיוק את אותה תפיסה)

כשאני מספרת את זה למתאמנות שלי,
שזו בעצם כל הבחירה – לקבל את המציאות או לא,
רבות מהן מעלות מיד פחד –
אבל אם אקבל מציאות שהיא לא נעימה,
אז לא יהיה בי דחף לשנות אותה.
העניין הוא, שלקבל אין פירושו לוותר על שינוי,
אלא לוותר על הרגשות הקשים שנלווים להבנה,
שיש כאן משהו שאני רוצה לשנות.
רגשות, שמושכים אותנו למטה,
ובעצם מעכבים אותנו מלבצע שינוי.
זה ההבדל בין לקטר, לכעוס, להתעצבן על המצב בו אנו נמצאים
ואז אנחנו עם הרבה פחות כח לקום ולעשות,
או להגיד או.קיי. זה המצב, זה מה שיש כרגע,
יש כאן הזדמנות לגדול, גם אם אני עדיין לא רואה אותה,
עכשיו מה אני עושה כדי לשנות?
שזו גישה שיש בה הרבה יותר כח והיא מאפשרת תזוזה קדימה ועשייה.
וזה כל רגע ורגע בחיים.

היום אני מבינה, שהאימון המשמעותי של החיים,
הוא על הבחירה הזו.
לקבל יותר ויותר מצבי חיים כ'בסדר'.
כמקום לגדילה וצמיחה. כהזדמנות מתמדת.
והם מאמנים אותנו על כך כל רגע ורגע.
ועל כך, אני מודה להם מכל הלב.
וכל העניין הוא להגדיל את היכולת האחת הזו…
ממנה נפתחים הפתחים, לאהבה, לחמלה,
לשמחה, להודיה ולכל הטוב שאפשר להעלות על הדעת.
פשוט לקבל.
וכל כמה שזה לא תמיד פשוט,
גם זה, עניין של אימון. 😛
והיום זו השליחות שלי, לאמן אחרים לקבל,
ואין לי אלא רק להודות על כך בכל רגע ורגע.

היכן התובנה הזו נוגעת בחייכם?
מוזמנים להגיב כאן למטה…

שבוע נפלא ומקבל שיהיה לנו,
שלכם בהמון אהבה,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

 

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, התמודדות עם קושי ומשבר, התמודדות עם רגשות שליליים והתנהגות שלילית, פיתוח חשיבה חיובית, צמיחה והתפתחות אישית, קבלה ואהבה עצמית, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments

2 תגובות על מה עושים כשאין ברירה? (הסיפור האישי שלי והתובנה שצמחה ממנו)

  1. מאת ליאור‏:

    נעמה יקרה, תודה על השיתןף והכנות. אני תמיד מפיקה ערך מלפתוח את השבוע עם התובנות שלך.
    חיבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *