מילים לא אומרות מאום….

– תפסיקי לדבר, מילים לא עוזרות לי בכלום. – כך הבן הצעיר שלי,
כשניסיתי לעזור לו להתמודד עם פחד מסויים.
– אתה צריך פשוט להרגיש את זה לבד? שאלתי אותו
– כן. הוא ענה לי. ובזה שחררתי אותו.

כאב לי אמנם. כי משמעות הדבר היתה,
שהוא יצטרך לעבור כנראה דרך קשה,
ואולי גם ארוכה. אך כיבדתי את בקשתו.

האמירה הזו שלו, חידדה לי מאוד,
משהו שכבר ידעתי והיה קשה לי ליישם –
אין לתת עצות למי שלא ביקש אותן.
זה לא עוזר. זה בזבוז אנרגיה,
ובעיקר, זה מרחיק אותי עצמי מעצמי.

זה מובן לגמרי למה היה לי כל כך קשה ליישם,
ובמיוחד כשזה קשור בילד שלי…
כי זה כואב. כואב להרגיש שלילד שלי כואב.
כואב לי כשלמישהו שאני אוהבת כואב.
אלא שמה שהבנתי בזכותו, היה
שלמעשה, לא בשבילו אני מנסה לפתור את הבעיה,
אלא כדי לא להרגיש את הכאב שלי.

מהכאב הזה אני מנסה לברוח.

נכון, היה נחמד לי לחשוב על עצמי,
שרק הרצון להיטיב עם אחרים מניע אותי לעזור,
אבל כשאני פוגשת את עצמי באמת,
ושואלת, למה כל כך קשה לי להתאפק,
למה אני כל כך רוצה להקל על סבל של אחר ומיד,
כשאני בודקת פנימה לעומק זו התשובה.
והיא מאוד מובנת וטבעית.
הכי טבעי זה לרצות לברוח מכאב. לנסות לפתור אותו.

ובעצם מראה לי שעם הכאב שלי,
אני נדרשת להתמודד.
לכאב שבי אני נדרשת לתת מקום.
להקשיב.
וכמו שניסיתי ללמד אותו –
שכיש כאב, או פחד, אין צורך לפתור אותו,
רק להרגיש אותו כמו שהוא,
והוא עובר לבד, כמו גל בים,
שעולה ושואף תמיד להתמזג שוב עם הים.
זה כל מה שנדרש ממני לעשות כאן עבור עצמי,
וגם עבורו.

כי להיות בסדר עם זה שכואב לו,
זה להגיד לו ללא מילים, אני לא מתמוטטת כשקשה לך.
כשקשה לי. וגם אתה כנראה (למרות הפחד שכן) לא תתמוטט כשקשה לך.
זה להגיד לו, אני סומכת עליך שתמצא את דרכך לבד.
זה להגיד לו, הכל בסדר,
זה יעבור. לבד. רק תתן לזה להיות.
אבל לא במילים. אלא בדוגמה אישית.

וזה לא קל לעשות את זה.
אני מוצאת את עצמי, שוב ושוב חוזרת על הדפוס הזה,
שמתקשה להרגיש כאב,
ולכן נחלץ לעזרה.
לעזרה שלי לעצמי, או לעזרה לאחרים.
ושוב ושוב מזכירה לעצמי,
שכל מה שנדרש זה להסכים להרגיש בעוצמה.
ושוב ושוב מגלה שזה נכון לי.
שמתחת לכל הרגשות הקשים ביותר,
כשאני נותנת להם להיות,
מתגלה בסופו של דבר אהבה גדולה.
חמלה אינסופית.
ואני מגלה שוב ושוב,
איך כל רגש, קשה ככל שיהיה,
מורה לי את הדרך בחמלה רבה,
חזרה אל עצמי.
אל הלב.
אל הרצונות העמוקים שלו.
אל האהבה שבתוכו.
ושוב ושוב, פשוט מודה.

על הדרך שהובילה אותי חזרה אל הלב שלי,
והובילה אותי אל התובנות הללו, תוכלו לשמוע בתכנית הרדיו
"סיפורים של צמיחה" בה התראיינתי השבוע
וחלקתי בה את סיפור הצמיחה האישי שלי.
להאזנה לחצו על הקישור הזה.
(ניתן להאזין רק דרך מחשב ורק דרך דפדפן אקספלורר)

ואם את (כן זה רק לנשים בינתיים) רוצה גם
ללמוד איך לחזור לעצמך, אל הלב שלך, לרצונות שלך,
לחיות מתוך האהבה שבך ולא מתוך הפחד – את מוזמנת
לסדנה שלי – בשביל הלב, שנפתחת בשבוע הקרוב.
לנרשמות עד ה 1/12 תנתן הנחה של 200 ש"ח
להרשמה ולפרטים לחצי כאן או התקשרי אלי 054-7556610

שיהיה לכולנו שבוע טוב ומיטיב,
אוהבת,
נעמה ראובן – לאפשר לעצמך חיים טובים

 

פורסם בקטגוריה החיזוק השבועי, התמודדות עם קושי ומשבר, התמודדות עם רגשות שליליים והתנהגות שלילית, צמיחה והתפתחות אישית, קבלה ואהבה עצמית, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובות פייסבוק

תגובות

Powered by Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *