(כתוב בלשון נקבה אבל גברים…. זה גם בשבילכם)

מה זה מאה ימים של פרגון עצמי?

פרוייקט אישי, של העצמה אישית, שכל אחד יכול לעשות עבור עצמו ובו במשך מאה ימים רצופים, כל אחד מפרגן לעצמו, במילה טובה, במעשה טוב ומשתף את החברים.

המטרה ליצור תחושה של לגיטמציה ונוחות לפרגון עצמי, כמו גם להעצמים את עצמנו ופשוט לעשות לעצמנו טוב.

איך נולד הרעיון הזה?

אחרי שסיימתי את הפרוייקט המקסים של מאה ימים של שמחה, שאלתי את עצמי ומה עכשיו?

התשובה המיידית שעלתה היא – מאה ימים של פרגון…

חשבתי בהתחלה באופן טבעי על פרגון לאחרים, אלא שהבנתי מהר מאוד שמשימה כזו לא תאתגר אותי ולא תפתח אצלי שום מיומנות חדשה. לעומת זאת…. פרגון לעצמי, מילה יומית טובה לעצמי, מעשה טוב לעצמי במשך מאה ימים רצופים ולעוד לתעד את זה בפומבי…. רק מהמחשבה התחילה להתהפך לי הבטן, מה שאמר מבחינתי שאני בכיוון הנכון.

כל כך קשה היה לי עם המחשבה שאפשר ושזה בסדר לפרגן לעצמי ועוד בפומבי ושאלתי את עצמי למה בעצם? למה אני מניחה למוסכמה החברתית שרואה בפרגון עצמי התרכזות בעצמך בלבד, שוויץ אפילו, להשפיע עלי?

הרי ברור לי מזמן שפרגון עצמי הוא הכרחי למי שרוצה שהעולם יפרגן לו בחזרה. הוא הכרחי לבניית בטחון עצמי. הוא נותן כח לתת לאחרים ומעורר השראה באחרים לתת לעצמם ולהרגיש בסדר עם זה.

והחלטתי שדי להקטין את עצמי. שדי להצטמק כדי להרגיש בסדר ליד אחרים. ושהגיע הזמן להאיר באומץ.

ולמרות שזה פומבי, המטרה היא העצמה אישית, לא שוויץ, לא השוואות לאחרים. פרגון עצמי נטו. בלי בושה ופחד.  וכך התחייבתי בפני עצמי ובפני העולם על מאה ימים של פרגון עצמי.

ומעבר לעצמי, אני רואה יותר מדי א-נשים מדהימים, ובעיקר בעיקר נשים מדהימות שלפעמים איכשהו יודעות לפרגן לעצמם בינן לבין עצמן (בדרך כלל ממש לא) אבל לפרגן לעצמן בגלוי – זה ממש טאבו עבורן. והם ממש מקטינות את עצמן ליד אחרים, כדי שלא יחשבו עליהן חס וחלילה שהן יהירות, או 'עפות על עצמן'. והן לא מבינות, איך הסביבה הקרובה לא מפרגנת להן. והן הרי כל כך מפרגנות לאחרים… והן מתוסכלות ועצובות. וכשאני שואלת אותן – ואתן לעצמכן יודעות לפרגן? כמעט תמיד התשובה העצובה היא: לא. ובטח לא בפומבי.

ובדיוק בגלל זה, אני מזמינה גם אתכן נשים מדהימות וגברים מדהימים, לעשות זאת עבור עצמכן. לפרגן לעצמכן במילה טובה, במעשה טוב לעצמכן. לעוף על עצמכן בלי כל פחד ובושה ולפרוש כנפיים. מדי יום במשך מאה ימים רצופים, ולשתף אחרים בהתחייבות הזו.

מה זה דורש מכן?

  • 5 דקות ביום שבהן אתם מקדישות זמן לעצמכן. ומפרגנות לעצמכן.

  • מצלמות תמונה שמשקפת את הפרגון (לא חובה) ומעלות באחת המדיות שאתן מרגישות איתן נוח – פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ או מייל לחברים/ות שלכם.

  • מוסיפים בכל פוסט את ההאשטג: #100selfidays

למה בפומבי?

כדי לחזק את ההתחייבות שלנו כלפי עצמנו, כדי להעז לצאת לאור וכדי לתרגל את עצמנו לפרגן לעצמנו גם מול אנשים אחרים (שוב ללא מטרה להשוויץ, או להקטין אף אחד אחר, אלא פשוט כדי להרגיש טוב)

אז מה אתם אומרים? תפרגנו לעצמכם מאה ימים של פרגון עצמי?

נרשמים כאן (כל הפרטים ישארו חסויים ולא יעשה בהם שום שימוש פרסומי. מבטיחה)
ומתחילים לפרגן לעצמכם… מעכשיו 