אבל כבר אלף פעמים ביקשתי יפה ולא קיבלתי. כמה אפשר?

"אבל כבר אלף פעמים ביקשתי יפה ולא קיבלתי. מה, אני צריכה להתחנן? כמה אפשר? בסוף אין לי ברירה, אז אני דורשת. בצעקות." זה (בוריאציה כזו או אחרת) המשפט שעולה אצל הרבה מאוד נשים, בתגובה להצעה להפסיק לדרוש ולהתחיל לבקש. אז מה באמת ההבדל בין לדרוש ולבקש. ואיך בסופו של דבר ניתן לקבל את מה שרוצים...

IM000212.JPG

"אבל כבר אלף פעמים ביקשתי יפה ולא קיבלתי.
מה, אני צריכה להתחנן?
כמה אפשר? בסוף אין לי ברירה, אז אני דורשת. בצעקות."

זה (בוריאציה כזו או אחרת) המשפט שעולה אצל הרבה מאוד נשים,
בתגובה להצעה להפסיק לדרוש ולהתחיל לבקש. שהעליתי בפוסט הקודם

אבל זהו, שלא באמת ביקשתי. אלא מהתחלה דרשתי.
דרשתי יפה ובנימוס אמנם. אבל עדיין דרשתי.

ואיך אני יודעת לזהות את זה?
שזו לא הייתה באמת בקשה, אלא רק דרישה שנעשתה בנימוס?
כי לא היה מקום לסירוב.
ביקשתי וציפיתי לתשובה אחת בלבד. כן.

כן אני מוכן/ה לעשות את מה שאת מבקשת ממני.

ובדרך כלל אפילו הגדלתי לעשות וציפיתי שבקשתי תתמלא
ע כ ש י ו.
בזמן שלי. בזמן שאני צריכה ומבקשת.

אז אני יכולה לספר לעצמי מפה ועד מחרתיים, שביקשתי.
אך האמת לאמיתה תהיה שעדיין דרשתי.
גם אם עשיתי זאת בנימוס.

ושוב – כמו שלי ממש אין מוטיבציה לקום ולעשות משהו
כשדורשים ממני אותו, כך גם לאחרים.
אז אל לי להתפלא, שבדרך כלל לא קיבלתי.
אל לי להתפלא, שהייתי צריכה 'לבקש' (או יותר נכון לדרוש) הרבה פעמים עד שהקשיבו לי.
לאף אחד לא נעים להקשיב לדרישות.
לאף אחד לא נעים למלא דרישות.

אז מה זה לבקש אם כך?
לבקש זה לא האיך – אלא המהות.
לבקש באמת זה כאשר אני מוכנה לשמוע סירוב לבקשתי.
כאשר אני מוכנה לקבל תשובה שלילית.
אז ורק אז זו באמת בקשה ולא דרישה.

ובמפתיע או שלא במפתיע,
דווקא כשאני מבקשת באופן כזה,
שמוכן באמת לקבל את האפשרות,
שכרגע לא יענו לבקשתי, ואולי אפילו בכלל לא ייענו אליה,
דווקא אז, אני בדרך כלל מקבלת הרבה יותר.
כי אני מאפשרת לאדם שמולי חופש בחירה.

ונחשו מה – ממש כמוני, לרוב בני האדם יש רצון אמיתי לעזור,
להרגיש מועילים וטובים.
רק לא אם דורשים את זה מהם,
אלא אם זה נעשה באמת מבחירתם החופשית…

רווח נוסף שקיבלתי מן השינוי הזה –
להיות מסוגלת לקבל 'לא' באהבה –
הוא להיות מסוגלת להגיד 'לא' בעצמי,
ללא פחד, חשש ודאגה. מתוך קבלה ואהבה עצמית.
מתוך קבלה ואהבה של האחר.

נתתי לעצמי את זכות הבחירה החופשית.

וכעת, כאשר באמת לא מתאים לי ואיני יכולה לעזור,
אני מרשה לעצמי להגיד לא. כי אני יודעת שזה בסדר.
זה בסדר להגיד לא. וזה בסדר אם יגידו לי – לא.

מאוד משחרר העניין הזה.

אל תאמינו לי. תנסו בבית 😛

אשמח לשמוע היכן זה נוגע בכם.

שיהיה לנו שבוע נפלא ומלא אנרגיה מבורכת,
שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

4 תגובות

  1. תודה נעמה, את מבהירה יפה את ההבדל בינהם (ברמת הרעיון), ואני בהחלט מוכנה לנסות… אז איך מתנסחת בקשה מול דרישה? האם הניסוח יכול להיות זהה אך רק הטון והכוונה שונים או שיש דרך לנסח את הבקשה כך שהיא תישמע כבקשה ולא דרישה…

    1. הי ליאור מקסימה,
      שאלת שאלה מעולה. לגביי היישום – הוא במהות ולא ב'איך'. מתוך שהמהות נמצאת מגיע לבד ה'איך' הנכון לך.
      איך מגיעים למהות? שואלים את עצמנו לפני שמבקשים – איך נרגיש אם בקשתנו תענה בסירוב? נדרשת כאן כנות עצמית.
      אם הרגשות שעולים, אינם חיוביים (מה שבדרך כלל קורה) לבדוק האם יש אפשרות לשחרר את התחושות השליליות הללו.
      מתוך מודעות ניתן לבחור. גם אם האוטומט הוא לבקש ללא אופציה לסירוב, הרי שלאחר מודעות אפשר לבחור לבקש ולקחת בחשבון,
      כל אפשרות – סירוב או היענות.
      ברגע שבמודעות ובתחושה הפנימית, יש נכונות לבקש גם אם נענה בסירוב, ה'איך' כבר נהיה קל. באופן אוטומטי נכנסת רכות לשאלה,
      שהרי אין זו עוד דרישה. המילים יכולות להיות מנוסחות כמו מקודם, אך האנרגיה שתעבור בשאלה תהיה אחרת,
      וגם המצב הפנימי שלך יהיה אחר.
      מקוה שעניתי לך. אם לא, אשמח להבהיר שוב.
      המשך שבוע נפלא,
      נעמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.