השכן מפריע לי לישון צהריים….

את הפוסט הזה העליתי כמשחק ניחושים בפייסבוק.

השאלה היתה מה עשיתי כשאחד השכנים (אין לי מושג מי) בוחר להפעיל דווקא בעת השנ"צ שלי (בין 14:00-16:00) מפוח עלים או מסור חשמלי או כלי אחר שעושה המממממממון רעש?….

עלו תשובות מעניינות מאצל העוקבים המקסימים שלי, שהעלו השערות, שהשתמשתי בשיטת ביירון קייטי, נעזרתי בנשימות וכד'. ואחריהם פרסמתי את תשובותי המלאה… שבה שיתפתי בתהליך המלא והשלם שעברתי מול הרעש החיצוני.

והנה התשובה שפרסמתי:

לא בדיוק בירון קייטי, אבל לקחתי את האחריות אלי… כהרגלי בקודש… והתבוננתי בשקט באמצעות נשימה יוגית (תודה חיה שולדריך) באי השקט שעולה בתוכי למול הרעש בחוץ.

זה עזר. התבוננתי במה שעולה שם, התבוננות שקטה…. בלי לשפוט… בלי לנסות לשנות. ולכמה רגעים אי השקט הפך לאי של שקט ואהבה שקטה….

 

אממה…
הרעש בחוץ ממש לא הפסיק. אפילו התגבר. וכך… כעבור כמה דקות, אי השקט שבי הרים את ראשו ושאל… חשבת שהלכתי כל כך בקלות???
תחשבי שוב.

 

ושוב נשמתי אליו, נכונה להרגיש אותו במלואו, בלי לשפוט ובלי לנסות לשנות אלא שאז… קרה דבר שעוד לא קרה לפני כן….
הפחד הגדול ביותר שלי מהתעסקות בפחד קרה – אי השקט הפך לסופת ציקלון פנימית ישר בתוך מפתח הלב שלי…. אי השקט הפך למשהו שהרגיש כמו בור ללא תחתית. הסופה הזו שאבה אותי בעוצמה כה גדולה למטה, שכבר לא יכולתי להמשיך להתמסר… ואולי אמיצים ממני היו נשארים גם שם ומגיעים לאהבה אינסופית… אני בחרתי הפעם אחרת. בחרתי בסוף של קיצור דרך, שהוא לא ממש קיצור דרך, אלא הוא דרך אחרת להקשבה…

 

קמתי והתחלתי לרקוד את אי השקט שלי. ללא מוסיקה… נותנת לתחושה העזה הזו במפתח הלב להוביל את הגוף, להראות לו לאן לזוז ובאיזה קצב.
במקום הזה קרה דבר מדהים, שאין לי דרך לתאר אותו אלא כחמלה גדולה שנפלה עלי ברגע, כאהבה אינסופית שאי אפשר להתעלם מקיומה… רקדתי עד תום את כאב אי השקט. נתתי לו ביטוי גופני מלא ואוהב. נתתי לו נוכחות פיזית בעולם. מרחב פיזי ממש… ואז… ורק אז התגלתה האהבה.

וזה השיעור שלי עכשיו, לתת לכאבים ביטוי פיזי. לדבר אותם, לכתוב אותם מולכם (לעצמי זה לא מספיק, הם דורשים נוכחות בעולם), לפסל אותם, לרקוד אותם, לשיר אותם בשיר שעולה ממעמקים, להתפלל אותם בקול – לתת להם מקום ומרחב לא רק ברמה הרגשית ביני לביני, אלא נוכחות של ממש בעולם…

 

אשמח לשמוע היכן ההבנה הזו פוגשת אתכם,
ולקבל דיוקים מכל אחד מכם,
שכן אני לומדת תמיד מכולכם – וזו ההנאה הכי גדולה של תלמידה נצחית שכמותי 

סמל ההבעה ‏‎smile‎‏

 

 

 

 

 

 

מוזמנים להגיב בחופשיות, להסכים וגם להתווכח. רק אנא… באהבה (אם אפשר. ואם לא מתאפשר… גם זה ממש בסדר 

סמל ההבעה ‏‎heart‎‏

 

 

 

 )

 

 

 

 

 

 

 

 

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.