"בכל פעם שרגשות קשים הציפו
אותי, לא יכולתי להיות איתם, וברחתי לעזור לאחרים.
זה אכן הוביל אותי להרגשה טובה יותר –
כי התרחקתי מ,מוקד הרעש" בתוכי,
אבל לא הצמיח אותי."
כך כתבה לי השבוע אחת הקוראות הנפלאות של החיזוק
בתגובה לחיזוק השבועי האחרון.
היא העלתה בכך שאלה חשובה ששווה מאוד להתמקד בה:
כיצד יודעים מתי עזרה לאחרים היא אכן דבר מצמיח,
ומתי היא לא יותר מבריחה מן הבעיות שלי עצמי?
התשובה (או לפחות חלק משמעותי ממנה) נמצאת ב'נוחות'.
למה אני מתכוונת?
במצב בו אנו שרויים ברגשות קשים,
מה הכי 'נוח' לנו לעשות –
להתחפר בתוך עצמנו?
או לטשטש את הכאב על
ידי התעסקות בדברים אחרים?
מן הסתם, פעם התשובה תהיה כזו ופעם כזו.
ה'נוחות' הזו יכולה להיות עבורינו סמן.
הנטייה הטבעית של כל אדם, היא לברוח לעבר ה'נוח'.
באופן טבעי לא נבחר עבור עצמנו את המצבים הלא נוחים עבורינו,
וזה מובן וברור.
אולם דווקא שם. בחוסר הנוחות. שם טמונה הגדילה שלנו.
שם נמצאת הצמיחה.
לכן במצבים בהם ה'נוח' לנו ביותר הוא להתחפר.
במצבים בהם קשה לנו להכיל כאב של אחרים ואנו רוצים
להיות בתוך עצמנו – שם ההתגייסות הלא נוחה
לעזור לאחר תהיה מצמיחה עבורינו.
לעומת זאת, במצבים בהם אין לנו כח להתמודד עם מה שמציק לנו,
וכדי לא להרגיש את הכאב אנו מעדיפים להתעסק
בכאב של אחרים ולנסות לעזור להם במקום לעצמנו –
שם המקום הלא נוח יהיה דווקא בדיקה עצמית.
התמודדות עם מה שמכאיב.
התבוננות פנימית.
'מדד הנוחות' מאפשר לנו לדעת אם אנחנו בדרך.
למרות שהנטייה האנושית היא לחפש נוחות,
שינויים משמעותיים מגיעים דווקא מיציאה מן הנוח.
מעשיית הדברים הפחות הגייוניים.
שבוע נפלא,
שלכם, נעמה ראובן
