למי את קוראת פחדנית?

לפני כשבוע, הלכתי לטיפול בדיקור סיני.למען האמת, הלכתי לקבל עיסוי, כדי לשחרר מעט את גבי הדואב (עד תפוס ברמה מתקדמת) המטפלת הציעה לשלב גם דיקור (וגם כוסות רוח למען האמת, אבל זה כבר נושא אחר) כדי לסייע בתהליך. הסכמתי. מי שמכיר אותי קצת, יבין עד כמה זה לא מובן מאליו שהסכמתי לדיקור. פוסט על פחד ואומץ.

לפני כשבוע, הלכתי לטיפול בדיקור סיני.
למען האמת, הלכתי לקבל עיסוי,
כדי לשחרר מעט את גבי הדואב (עד תפוס ברמה מתקדמת)
המטפלת הציעה לשלב גם דיקור
(וגם כוסות רוח למען האמת, אבל זה כבר נושא אחר) כדי לסייע בתהליך.
הסכמתי.

מי שמכיר אותי קצת, יבין עד כמה זה לא מובן מאליו שהסכמתי לדיקור.
לאלו שלא, אספר שמילדות יש לי פחד עז מזריקות ומחטים.
את החיסונים בבית הספר עברתי בקושי,
וגם זה רק לאחר שפעם אחר פעם האחות שכבר התייאשה ממני,
התחילה לקפל את הציוד שלה בכוונה ללכת ולא לתת לי חיסון בכלל.
בכל זאת, כמה היא כבר יכולה לנסות לשכנע ילדה שבוכה רועדת וצורחת מפחד.
בשלב הזה (ורק בשלב הזה), למזלי, השכל היה נכנס לפעולה
ובמאמץ רב הייתי מסכימה שבכל זאת יחסנו אותי,
כי הבנתי שזה חשוב.
בבקו"ם התעלפתי מרוב פחד מן הזריקות.
בקיצור – הדבר ההגיוני האחרון שאני אעשה זה דיקור מרצון.

המטפלת שראתה שאני מפחדת,
בניסיון להרגיע אותי ביקשה שאסתכל כיצד היא מחדירה את המחטים.
סירבתי בתוקף. אבל נתתי לה לבצע את הדיקור.

ואז היא אמרה לי משפט, שבשביל התשובה שנתתי לה עליו
כתבתי לכם את כל הפוסט הזה:
"לא חשבתי שאת כזאת פחדנית".

ומה עניתי לה?
עניתי לה שאני בכלל לא פחדנית.
אני אמיצה. עובדה. אני מתגברת על הפחד.

ובזה אני מאוד מאמינה.
כמות הפחדים שאני חווה מדי יום, היא עצומה.
ובכל זאת, אני תופסת את עצמי כאדם אמיץ.
אפילו אמיץ מאוד.

אני לא מדחיקה את הפחדים שלי.
אני לא מנסה להעלים אותם.
להיפך. אני נותנת להם מקום בחיי.
אני נותנת להם ביטוי בכתיבה, במדיטציה.
אני מדברת עליהם עם חברות.
הפסקתי לשנוא אותם.
הפסקתי לבקר את עצמי בגללם.
ובעיקר הפסקתי לחשוב על עצמי כפחדנית.

יש בי פחד. המון.
וכל פעולה שאני פועלת בעולם, למרות הפחדים,
היא פעולה של אומץ.
לכן אני רואה את עצמי כאדם מאוד אמיץ.
כי אני עושה פעולות אמיצות על בסיס יומיומי.
ואני חושבת, שההיפוך הזה במחשבה לגבי עצמי,
נותן לי המון כח להמשיך ולעשות.
כי המחשבה על עצמי כפחדנית, או חרדתית,
היא כשלעצמה הייתה מאוד מחלישה.

שהרי אם לא די בכך, שהפחד עצמו שיתק אותי,
תוסיפו על זה דימוי עצמי של פחדנית,
עם כל התחושות הקשות הביקורת העצמית והכעס העצמי,
ותבינו עד כמה זה קריטי לחוות את זה אחרת.

אחרי הכל, פחד או אומץ? – זה רק עניין של פרשנות.
ופרשנות ניתנת לבחירה ושינוי.
הפרשנות שאני בחרתי בה כבר מזמן, היא כדבריו של מארק טווין האגדי:
"אומץ הוא התנגדות לפחד – שליטה בפחד, ולא חוסר בו."
מארק טווין 1835-1910 (מתוך ספרו: וילסון ראש-כרוב)

היכן זה פוגש אותך?
אשמח לתגובות כאן בתחתית הפוסט 
שבוע נפלא,
שלכם,
נעמה ראובן

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

2 תגובות

  1. בס"ד
    שלום!
    יישר כוח על דבריך היפים והנכונים
    לעתים מי שאומר שאינו פוחד -פשוט משקר
    קיים פחד מדברים שונים
    והחכמה היא להתגבר עליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.