מה גורם לנו לפספס הרבה טוב בחיים – ואיך אפשר לשנות את זה

על אחד הדברים המאוד אנושיים שקיימים בנו, אשר בשלו פספסתי בעבר המון הזדמנויות לטוב בחיי. מהו? ומה נדרש לעשות כדי לא להמשיך לפספס הזדמנויות לטוב? על כך בפוסט החדש....

אני רוצה לשתף אתכם הפעם בחוויה מכוננת שעברתי
לפני מספר חודשים,
אשר חידדה והעמיקה תובנה שכבר הבנתי (בשכל בשכל, לא בלב אז)
לגבי אחד הדברים שגרמו לי לפספס המון
הזדמנויות לטוב בחיי.

באותו אירוע, הצלחתי ליישם את התובנה הזו בפועל,
וכתוצאה מכך זכיתי בגדול.

אז מה היה שם?
הגעתי לפגישת ייעוץ עסקי,
ואת פני קיבל אדם (שהיום אני יודעת היטב מה ערכו),
שברגע הראשון, הדחף שהוא עורר בי היה לנוס על נפשי מן החדר.
מלא בהתלהבות ובמחוות, שנראו לי באותו רגע מוגזמות.
היה קשה לי מאוד להכיל את זה.

העיניים שלי ראו משהו שהיה קשה לי לראות בלי שיפוטיות,
האזניים שלי שמעו טונים שהיו קשים לי לשמיעה.
אבל אז, אז יישמתי את אותה תובנה
ובכל כוחותי דיברתי לעצמי פנימה ואמרתי לי:
התעלי ממה שהעיניים רואות והסתכלי עמוק לתוך עיניו.
התעלי מן הטונים שהאזניים שומעות והקשיבי לדבריו.
אם תעשי זאת, תוכלי לדעת האם יש למה להשאר או לא.

ובכוחות על, עשיתי זאת.
וראיתי ושמעתי אדם שיש לו המון מה לתת וללמד אותי.
וזכיתי בגדול.
כיוון שלאחר שבחרתי להשאר,
גיליתי גם את האדם שמאחורי המחוות הללו והטונים,
שבתחילה לא יכולתי להכיל. וגיליתי אדם רגיש, נדיר,
שהייתי מפספסת אם הייתי נשאבת להאמין ברושם הראשוני.
שזכיתי ללמוד ממנו המון על העסק שלי ועל עצמי.

מה שעשיתי בעצם, ובזכותו זכיתי,
היה לראות ולהקשיב עם הלב ולא עם האיברים הפיזיים.
ומתוך הלב עלתה אמת,
שאם הייתי מפספסת אותה הייתי מפסידה משהו עצום.

ולמה כל כך חשוב לי לשתף בזה?
מפני שהחיים של כולנו מלאים באירועים קטנים כגדולים,
כאלו בדיוק.
בהם אני נותנת לעיניים הפיזיות ולאזניים הפיזיות לקבוע בשבילי
ומפספסת המון טוב.

כשהבן שלי, צועק צורח ומשתולל וכל מה שאני רואה
ושומעת זה את הפיזי –
אני מפספסת את הכאב שהוא מנסה לדבר אלי.
אני מפספסת אותו ואת ההזדמנות לגעת בלבו.

כשבעלי מטיח בי ביקורת ולא תמיד בנועם,
וכל מה שאני שומעת זה את הטון המאוכזב,
ורואה את הפרצוף שנחמץ,
אני מפסידה את הכאב שממנו הוא בא,
את האפשרות ללמידה שהוא מציע לי.
ואני שוב מפסידה הזדמנות לקשר אמיתי ולגשר אמיתי.

וזה לא קל. לא קל להתגבר מעל המימד הזה,
הפיזי.
לא קל לשמוע עם הלב, לראות עם הלב.
לא קל.
אך אפשרי.
והמתנות שמגיעות לחיי בזכות פיתוח היכולת הזו
הן כה רבות.
כה משמעותיות.

וכרגיל,
אל תאמינו לי.
תנסו.

אשמח לשמוע היכן זה נוגע בכם.

ואם גם אתן (רק נשים הפעם סליחה) רוצות ללמוד איך
עושים זאת, מזמינה אתכן להציץ בסדנה החדשה שלי 'אני במראה'

שיהיה לכולנו שבוע נפלא ואוהב,
שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

2 תגובות

  1. שלום נעמה,

    תודה, על הפירוש המדוייק לפסוק מספר שמואל (שמואל א' ט"ז 7): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ; כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"
    לא נכנס להקשר המלא, אולם הרעיון זהה.
    הראיה של הלב היא הראיה ה"אלוקית", מתוך החלק האלוקי שיש בכל אחד ואחד מאתנו.
    הראיה הפיזית, בעיניים, היא הראיה של עולם השקר החיצוני.

    תודה גם על הגדרה מדוייקת לקונפליקטים ביני לבין האנשים הקרובים לי ביותר.
    השיקוף הזה יאפשר לי, אני מקווה, להיות יותר מודע "בזמן אמת" ויעזור לי להתייחס לעיקר, לכוונה, ןמצוקה ולמסר שמאחרי כל התנהגות "קיצונית" כביכול של האנשים היקרים לי.

    1. תודה לך ארי יקר,
      על לבך המבין והנכון לקבל.
      ותודה גם על הקישור הנפלא שהוספת. איני בקיאה במקורות, אך אכן זו בדיוק היתה כוונתי.
      שבוע נפלא לך ולכל יקיריך,
      שלך נעמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.