חזרתי חברים,
בשעה טובה ומוצלחת,
אחרי שפירגנתי לעצמי מנוחה ארוכה ועמוקה
לצורך החלמה שלמה.
תודה מכל הלב לאלו שברכו ודאגו.
זה לא מובן מאליו, ריגשתם אותי מאוד וחיממתם את לבי.
כמעט שבועיים שנחתי לגמרי,
וזה לא שהייתי חולה במחלה קשה מאוד, תודה לאל,
כדי שיהיה לי תירוץ טוב לעשות את זה.
אלא שהבנתי, שכדי להחלים ממש,
ולא להשאר בלופ הזה
של מחלה, מנוחה, החלמה חלקית, חזרה למירוץ, ושוב התדרדרות,
ושוב מנוחה וחוזר חלילה,
אני זקוקה למנוחה מוחלטת.
וזה היה מאוד לא קל לעשות את זה.
לכאורה, זה חלומה של אישה (ואולי גם איש),
פשוט לנוח,
כי רובנו חיות במרוץ שכולל המון מטלות
והרבה כובעים שונים ומשונים.
גם כל התגובות שקיבלתי מחברות ומהמטופלות המקסימות שלי,
היו הכי מפרגנות בעולם.
כולן אמרו: "כל הכבוד לך,
תנוחי. את באמת זקוקה לזה"
אבל כאשר שאלתי אותן –
אם הייתן במקומי הייתן נחות?
התעצבתי קצת לשמוע המנשים המודעות ביותר שפגשתי
את אותה תשובה: "לא, כנראה שלא".
האמת היא, שגם לי עצמי, היה לא קל בכלל לנוח.
לא היה לי קל להחליט לא לפתוח את הסדנה החדשה.
לא היה לי קל, לראות את ערימות הכביסה
שהולכות ומצטברות ולהתאפק מלקפל אותן.
לא היה לי קל לעצור את עצמי מלנקות,
והכי קשה היה לעצור את עצמי מלכתוב.
ובכל זאת עצרתי.
עצרתי כי הרגשתי שזה חשוב באמת.
שהגוף שלי חשוב לי.
שאני חשובה לי ולעולם.
שאם אמשיך כרגיל מרוץ ולא אעצור באמת,
בסופו של דבר פשוט אקרוס,
או אולי לא ממש אקרוס,
פשוט לא אוכל לתת באמת את המקסימום כפי שאני רוצה,
לא אוכל באמת להיות בכל רגע ורגע.
זה הזכיר לי שורה ששמעתי פעם בשיר שנקרא איך לעבור את החיים:
"ולזכור שלפעמים לעצור זו הדרך להמשיך."
בעצירה הזו, ובחזרה לאט לאט למעגל העשייה,
גיליתי כמה דברים מעניינים:
1. שאפשר לנוח תוך כדי עשייה – כשהמודעות נמצאת במצב של
שמחה, הנאה ורגיעה – גם עשייה יכולה להחוות כמנוחה והיא מטעינה באנרגיה.
2. שכדאי לי לקבוע מראש זמנים למנוחה –
זה עוזר לי לעבוד הרבה יותר בנחת, וגם מאפשר לי להטען כל פעם מחדש.
וגם – כשאני קובעת אותם מראש, הם אכן מגיעים.
3. שהדרך שלי להשקיט את הראש ולתת לו לנוח –
היא פשוט להיות ברגע עצמו. להרגיש את הרגע במלואו,
ואז הראש לא פנוי לחפירות, למחשבות אחרות,
לרצף חסר התכלית של מחשבות ללא מטרה.
4. שיש לי מספיק זמן להכל. שאני לא באמת צריכה לרוץ לשום מקום.
שעם תכנון נכון, אני יכולה גם להספיק הכל,
וגם לנוח כהוגן.
ועם כל התובנות הללו אני פותחת את השבוע החדש,
בשמחה, ועם הרבה אנרגיה, ועדיין שומרת על עצמי,
וקשובה מאוד לקצב הפנימי, ומתאימה כל יום מחדש את העשייה,
לכוחות האמיתיים שלי. כי אני חשובה. כי אני ראויה.
וגם את. וגם אתה. וגם כולנו.
ואני שמחה לבשר על מפגש שאינטרנטי חינמי –
"בלי לחץ – הסודות של נשים שלוות ורגועות"
שאני הולכת לקיים ב 24/12 – ותקבלו עליו את כל הפרטים בימים הקרובים,
וגם שהסדנה שלי נפתחת ב 2/1/15 בשעה טובה,
וניתן עדיין להרשם 🙂 מוזמנות ללחוץ כאן לכל הפרטים
וגם – שמי שלא הצליח להקשיב בשידור חי לראיון איתי ברדיו –
יכול לעשות זאת דרך הקישור הזה
ואחרי כל הבשורות המשמחות הללו,
שמחה כל כך לחזור,
באמת שהתגעגעתי,
מאחלת לכולנו שבוע נ ה ד ר ומלא בכל טוב,
אוהבת מאוד,
נעמה ראובן – לאפשר לעצמך חיים טובים
והנה גם השיר, למי שלא מכיר:
