יש בי אלימות
יש בי אלימות, יש בי צד אלים ואני מקבלת אותי באהבה יחד איתה כמו עם כל שאר הצדדים שבי. ואני מקבלת באהבה את זה שיש אלימות בעולם. זה חלק מהמרקם האנושי. ואני אוהבת את העולם עם האלימות שבו.
אבל איך אפשר לקבל אלימות?
לקבלת המסרים ישירות אליכם – הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה שלי – לחצו כאן
זו קבוצה בה רק אני יכולה לענות ולהעלות תכנים, לכן אין בה חפירות מיותרת. אני מעלה תכנים פעם- פעמיים בשבוע לכל היותר.
יש בי אלימות, יש בי צד אלים ואני מקבלת אותי באהבה יחד איתה כמו עם כל שאר הצדדים שבי. ואני מקבלת באהבה את זה שיש אלימות בעולם. זה חלק מהמרקם האנושי. ואני אוהבת את העולם עם האלימות שבו.
אבל איך אפשר לקבל אלימות?
אני מלכה. מלכה שהולכת יחפה. למה למלכה ללכת יחפה תשאלו… איפה הן נעלי מלכותה? אני מלכה, מלכה שבוחרת ללכת יחפה. את נעלי המלכות
את הפוסט הזה העליתי כמשחק ניחושים בפייסבוק. השאלה היתה מה עשיתי כשאחד השכנים (אין לי מושג מי) בוחר להפעיל דווקא בעת השנ"צ שלי (בין 14:00-16:00) מפוח
אני רואה את כל האלימות, השנאה והפחד שמציפים את הבחוץ ויש בתוכי ילדה שמתכווצת מהם.
מפוחדת בעצמה. שונאת בעצמה ומגנה את האלימות שבחוץ. את האלימות שבה.
מפחדת עד מוות, שאם כך זה נראה, אז איפה לעזאזאל האהבה.
מה הבידול שלך? מה מיוחד בך?
שאלה אותי מישהי, והילדה שבי התכווצה לשמע השאלה…
והתחילה להטיח בי מילים קשות
יש בתוכי ילדה…. וכל פעם אני מגלה דרכה פנים נוספות שלי.
כאבים ישנים, אמונות מגבילות שקיימות בי מילדות ואולי אפילו לפני כן…
אתם מכירים את המצב הזה, שמישהו מבקר/ פוגע/ נוהג באופן לא נעים כלפינו
ואז מתבוננים על ההתנהגות שלו ובמקום להעלב אומרים עליה – "זה שלו"?
בתקופה האחרונה עליתי במשקל.
בעבר, מצב כזה היה מעורר בי המון ביקורת עצמית ובעיקר תחושה של חוסר קבלה.
הייתי מסתכלת על עצמי במראה ואומרת לעצמי, את נחמדה, אבל אני אוהבת אותך יותר עם כך וכך קילו פחות.
אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי כאן בבלוג, התעורר שוב החשק לכתוב, ומשתפת אתכם במה נזכרתי, וגם בסיפור משעשע שהביא איתו תובנות נחמדות.
הרבה זמן לא ממש כתבתי. היום בבוקר הבנתי למה.
אני עוברת תהליך מרגש (שתיכף אספר עליו)
והיה לי קשה לשתף כי הרגשתי שהוא עוד לא ממש מגובש,
שאני לא בדיוק יודעת איך לשתף אותו.
בעצם מה שעלה בי זה הפחד מלהיות לא מדוייקת. לא מספיק מובנת.
