אפשר בקלות (סוף סוף)
אחרי שנים ארוכות שבהן דיברתי בשבחי הקושי, וכמה הוא חשוב להתפתחות, ושבלעדיו אי אפשר לצמוח הבנתי סוף סוף (!!!!) שאפשר גם אחרת. אפשר גם בקלות
לקבלת המסרים ישירות אליכם – הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה שלי – לחצו כאן
זו קבוצה בה רק אני יכולה לענות ולהעלות תכנים, לכן אין בה חפירות מיותרת. אני מעלה תכנים פעם- פעמיים בשבוע לכל היותר.
אחרי שנים ארוכות שבהן דיברתי בשבחי הקושי, וכמה הוא חשוב להתפתחות, ושבלעדיו אי אפשר לצמוח הבנתי סוף סוף (!!!!) שאפשר גם אחרת. אפשר גם בקלות
באיזה שהוא שלב, כנראה בילדות המוקדמת,
יצרתי לעצמי קטלוג של רגשות שמותר ורגשות שאסור להרגיש.
וכמה כאב שזה הביא איתו…
אם אני אתן מקום לפחד שלי, הוא לא עלול להתגשם?
זו לא תהיה נבואה שמגשימה את עצמה?
את השאלה החשובה הזו שאלה אותי השבוע אחת הקוראות של החיזוק השבועי
והרגשתי שזה נושא שחשוב לעסוק בו.
מגיעות אלי לקליניקה הרבה מתאמנות (ומתאמנים)
שמה שמשותף להם, הוא שהן מרגישות (ומרגישים)
שהן לא טובות. פגומות באיזה שהוא אופן.
ואני כל כך מבינה אותן. שנים הרגשתי ככה…
אחד הדברים המדהימים בנוגע לאמונות,
שאני מגלה אותו שוב ושוב מחדש,
הוא עד כמה האמונות פשוט מנהלות את החיים.
ולכן, כשהן אמונות לא נכונות,
הן פשוט מזיקות לי.
וכלי פשוט שעוזר לזהות, מאיזה סוג האמונה שלנו.
אנחנו נמצאים ערב יום השואה, יום שעבורי, בתור נכדה לניצולי שואה, הוא משמעותי במיוחד. סבי וסבתי האהובים ז"ל, היוו בשבילי השראה אמיתית לחיים, ואת ההשראה המשמעותית
התבלבלתי. איבדתי כיוון ונכנסתי למקום של חוסר ודאות. של ערפל גדול. וזה הפחיד אותי. מאוד. הפחיד אותי לא לדעת מהי הדרך, ומה המטרות שלי, לא
אם את לא עושה – את לא ראויה לטוב!
זו המשוואה שגיליתי שקימת אצלי ואשר מנעה ממני המון טוב.
המציאות במדינה הזו, לא מאפשרת להאמין בטוב. כל הזמן שומעים על דברים נוראים שקורים פה. כל היום בחדשות, רצח, אונס, אנשים פה השתגעו. וזו המציאות
אני רוצה לכתוב הפעם על נושא שכבר נגעתי בו בעבר – על הכח של הודייה.
לפני כן וידוי קטן – אני עוברת תקופה לא קלה בחיי כרגע, עם עצמי בעיקר.
בשל נטייה לחפירות, אני מוצאת את עצמי לעיתים במעמקים,
שלא קל לי להיות בהם ולעיתים ממש לא קל לצאת מהם. 😕