אני מתפטרת!!! (פוסט אופטימי במיוחד)

אני מתפטרת!
לא, לא, אל תדאגו לא מן העבודה הנפלאה שלי. 😛

אני מתפטרת מכל התפקידים,
ונשיאת האחריות שלקחתי על עצמי,
מבלי שהתבקשתי.
מבלי שיהיה זה באמת תפקידי לקחת את אותה אחריות על עצמי.
מבלי שזה יהיה נכון שאקח זאת על עצמי..

אני מתפטרת מלדאוג (במשמעות של דאגה-פחד לא דאגה- איכפתיות)
בגלל התנהלותם של אנשים יקרים לי,
אשר לדעתי (ומי שמני שופטת לעזאזל?) פוגעים בעצמם.
זה אינו תפקידי.
יותר מכך – הם ראויים (כמו שאני ראויה) לכך שאסמוך עליהם.
ואם אני סומכת עליהם – למה לדאוג בגלל התנהלותם?
הם אחראים ויודעים יותר טוב ממני לדאוג לעצמם.
הם יודעים טוב ממני מה נכון ומה אינו נכון להם.
וגם אם זה אומר שהם יעשו טעויות שיכאבו להם בדרך…
זה אינו תפקידי ואין זה נכון מצידי
להתערב כדי למנוע מהם את הכאב הזה.
כך הם לומדים.
ובכלל למה לדאוג?
הרי אני כבר באמת יודעת ומבינה שכל מה שקורה,
תמיד לטובה קורה. אז מדוע לדאוג?

וזה נכון מבחינתי גם לילדים שלי.
כן, כן. תפקידי אינו לדאוג להם אלא לסמוך עליהם
ולאהוב אותם. זה הכל.
השאר זו דרכם, ומי אני שאתערב בה.

אני מתפטרת מן התפקיד שלקחתי על עצמי לא פעם,
וממילא לא יכולתי למלא (כמו שאף אחד לא יכול)
לשנות אחרים – כי אני יכולה לשנות את עצמי בלבד.
ואם אני דווקא רוצה לשנות משהו או מישהו –
הדרך היחידה היא על ידי כך שאשנה את עצמי.

אני מתפטרת מכל התפקידים שלקחתי על עצמי במסגרת הגדרות שונות
האחות הגדולה, התלמידה הטובה, האמא הטובה, הבת המסורה, החברה הכי טובה,
ההיא שתמיד נחמדה לכולם.
כל ההגדרות הללו (שאני שמתי על עצמי) הביאו איתן התנהגויות ומחויבויות
שלא באמת מתפקידי למלא
והמשותף לכולן שהן היו מלחיצות, מתישות ובעיקר לא אנושיות,
שגרמו לי לפעול לא מתוך הרצון האמיתי והכן שלי,
אלא "במסגרת התפקיד"
וכדי להמשיך לעמוד ולקיים אותן,
התנהגתי בדרך שהרבה פעמים לא תאמה את לבי,
את תחושותיי, את יכולותיי.

ואני מתמסרת בחדווה לאחריות היחידה ולתפקיד היחיד שבאמת נועדתי ומתפקידי למלא:
פשוט להיות אני ולהיות בטוב עם זה.
וכמה אנרגיות וכח התפנו לי עכשיו כדי לעשות את העבודה הזו . 😛

ועם כל זה שהצהרתי עכשיו בנחישות על התפטרות,
ברור לכם שלא תמיד אוכל לעמוד בהתפטרותי. (נכון שברור לכם?)
זה מפתה מדי כל הקטע הזה של לקיחת אחריות שהיא לא שלי
האגו שלי לא יעמוד בזה לאורך זמן…. 😉

כי בסופו של דבר, גם להתפטר סופית מכל המשאות הללו שלקחתי על עצמי,
במשך שנים כה רבות זה תהליך שלוקח זמן,
אבל אם לפחות יותר ויותר מהזמן אבלה בעבודה האמיתית האחת והיחידה שלי –
לחיות בשמחה את חיי שלי –
כבר הרוותי בגדול.

אז להיום לפחות, אני באמת מתפטרת!

ומה איתכם? היכן זה נוגע בכם? אשמח שתכתבו לי על כך כאן למטה בתגובות.

מאחלת לכולנו שבוע מופלא וממוקד,
שלכם, נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים