מה יכול להפוך לנו את החיים לחופש אחד גדול

עוד שבוע וחצי עומד להסתיים החופש הגדול, שהיה הכי גדול מכל החופשים שחוויתי עד כה. עובדה שאינה מובנת מאליה בהתחשב בכך, שכמעט כל תכנית שתכננו התבטלה, ובהתחשב בכך שלפני שנה בדיוק, את החופש הגדול שעבר סיימתי קרובה מאוד להתמוטטות עצבים. מה היה השינוי שהתחולל ואיך זה יכול לעזור גם לכם? על כך בפוסט הזה...

קשה לי להאמין שעוד שבוע וחצי כבר מסתיים החופש הגדול.
הוא פשוט טס לי הפעם.
ממש כפי שאומרים: "הזמן טס כשנהנים"
וזה כל כך לא מובן מאליו שנהניתי בחופש הזה…

לפני שנה בדיוק,
בסוף החופש הגדול,
הרגשתי תחושות הפוכות לחלוטין.
הרגשתי שאני לא יכולה למשוך עוד רגע נוסף עם הילדים,
ושאם זה יימשך אני פשוט אתמוטט לחלוטין.
תחושת הסבל והקושי הייתה כה גדולה,
שהעובדה שאני מרגישה בדיוק ההיפך הפעם, מוערכת כפליים.

איך זה קרה? ואיך זה רלוונטי גם אליכם?
מה השינוי הגדול שהתחולל שגרם לכך?

אז קודם כל לא, זה לא היה שינוי חיצוני בנסיבות.
לכאורה נראה שאפילו להיפך.

כל תכנית שתכננו החופש, נראה הייתה שנועדה להתבטל.
הילדים שלי, בעלי ואני היינו חולים מרבית החופש בסבב,
כך שכל פעם נאלצנו לבטל תכנית אחרת,
כי מישהו מאיתנו היה על תקן חולה.

אז איך זה שנהניתי? – ולא רק אני אגב,
גם הילדים וגם בעלי מודים שהיה חופש מוצלח ביותר.

השינוי היה פנימי.
הייתה בי נכונות לקבל באהבה ובהנאה כל תוצאה שתגיע.
הייתה החלטה פנימית חזקה, לראות כל דבר שיקרה לטובה.
ולמצוא מה טוב בו בכל מחיר ולכן להינות ממנו.
וכיון שהמציאות אותה אנו חווים היא רק שיקוף של הפנימיות שלנו,
המציאות שלי התיישרה לגמרי, עם השינוי הפנימי הזה.

שחררתי שליטה על התוצאות בחיי,
ולקחתי שליטה מוחלטת על המחשבות, התחושות והרגשות שלי בכל רגע ורגע.

כך למשל כשהבן הגדול שלי לא יכול היה להצטרף לצעיר
בביקור אצל סבתא, כי הוא היה חולה,
מצאנו שזה לטובה כי עכשיו יש לנו זמן איכות מיוחד רק של שנינו.
ונהנינו מכך.
זה היה תהליך. מובן שהוא חש תסכול בתחילה,
אך אחרי שהוכל התסכול שלו,
וכשהוא הרגיש את המקום האוהב והמקבל שלי,
את המקום שמקבל בתודה גם את שינוי התכניות,
הוא הצטרף אליו בשמחה.
כי זה פשוט מדבק.
שמחה מדבקת. חיוביות מדבקת.

תכננו תוכניות אבל הייתה פתיחות ונכונות לקבל שינויים.

הבנתי השנה משהו חשוב מאוד לגבי תכנון תכניות.
חשוב לתכנן אותן, חשוב לרצות ובגדול,
אך תמיד להשאיר פתח לבלתי צפוי ולשינוי שיוכלו להיכנס.

כך אנחנו מאפשרים לחיים להיכנס.

כי למרות שלעיתים חשתי שרק אם יתממשו תכניותיי,
בדיוק כפי שרציתי ותכננתי – אז יהיה לי טוב.

למרות שחשבתי לתומי שאני, ורק אני יודעת מה אני צריכה
כדי שהיה לי טוב, ויש רק דרך אחת שזה יקרה,
החיים הוכיחו לי פעם אחר פעם,
שמה שחשבתי לטוב ונכון, עלול להתברר כבדיוק ההיפך,
ומה שנראה לי בהתחלה כקללה
(שיבוש בתכניות, מחלה, וקשיים מקשיים שונים)
עשוי להתברר כמתנה הגדולה של חיי.

ולכן, למדתי גם לתכנן ולרצות בגדול,
אבל גם לדעת בו זמנית,
שכל תוצאה, גם אם תהיה שונה לחלוטין ממה שתכננתי ורציתי,
תהיה לטובתי.
פשוט כי זאת מהות החיים.
הם דוחפים אותנו תמיד קדימה.ותמיד לטוב.
תמיד להתקדם תמיד להתפתח.

ונכון, לא תמיד הדחיפה הזו נעימה לנו באותו הרגע,
אך בסופו של דבר היא תמיד לטובתנו.

כך, התכניות שהתבטלו חיברו אותי
חזק יותר ויותר ליכולת זרימה עם החיים.
ליכולת קבלה, וליכולת להיות בשמחה שהיא פנימית
ולא תלויה בנסיבות חיצוניות.
למדתי לא להתאכזב, לא משנה מה קורה.
מתנות ענקיות שישמשו אותי לכל החיים מכאן והלאה,
ולא רק לחופש הגדול המופלא הזה, בו זכיתי.

ומה אתכם? איפה זה נוגע בכם?
אשמח שתשתפו אותי, כאן למטה בתגובות.
שבוע טוב ומלא בראייה חיובית,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים.

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.