קטנה גדולה (ואולי בעצם די כבר למדוד אותי)

אחד העקרונות שעליהם אני חוזרת הרבה
בעבודה עם המתאמנות היקרות שלי,
הוא העקרון שאומר שדי להשוות את עצמנו לאחרים.
אנחנו שווים ונהדרים כמו שאנחנו,
ועלינו ללמוד להשוות את עצמנו (אם בכלל) רק לעצמנו.
העקרון שאומר שכל אחד נברא עם יתרונות וחסרונות
ולכל אחד המקום היחודי שלו בפאזל הכללי,
שנקרא החיים.
ואין חתיכה בפאזל הזה שהיא מיותרת או מושלמת.

מילים יפות, שאני מאמינה בהם מאוד,
אך מעצם היותי לא מושלמת עדיין,
לא כל מה שאני יודעת כל כך יפה להגיד אני מצליחה
גם תמיד לעשות….

וכך, מצאתי את עצמי לאחרונה במספר לא מבוטל של מצבים,
בהם אני משווה את עצמי לאחרים,
ומרגישה או קטנה מאוד לידם ולא מוצלחת (איכסה)
או יותר טובה יותר מתקדמת יותר מצליחה (גם איכסה –
כי אני בעצם מרגישה מתנשאת)
והסבל מההשוואות האלו הלך וגדל והלך והתעצם.

אז כמובן, שלא השארתי את זה ככה והתחלתי לבדוק פנימה.
למה? למה אני כל כך צריכה את ההשוואות הללו?
מה זה נותן לי?

וזה מה שגיליתי:
ההשוואה כלפי מעלה – לאלו שחזקים וטובים יותר בעיני –
נתנה לי מוטיבציה.
פחדתי, שאם לא אשווה את עצמי לטובים ממני,
לא תהיה לי מוטיבציה להתקדם.
ואם לא תהיה לי מוטיבציה להתקדם,
בסופו של דבר אמצא את עצמי לא עושה כלום,
כלומר עצלנית, כלומר חסרת ערך, כלומר לא ראויה.
אוי אוי. אוי.

בצד השני – ההשוואה כלפי מטה –
כלפי אלו שהם פחות מוצלחים בעיני –
נתנה לי תחושת ערך עצמי.
כאילו שאם אין מישהו יותר חלש בסביבה,
אני בעצם לא מרגישה את הכח שלי והעוצמה שלי.
אוי. אוי אוי שוב.

אז מה עכשיו? איך יוצאים מזה?
בודקים האם זו האמת?
האם זו האמת שללא מישהו טוב ממני לשאת אליו עיניים,
לא תהיה לי מוטיבציה לעשות?
לא. ממש לא. האמת היא שבדרך כלל,
דווקא תחושת הקטנות הזו היא שמשתקת אותי וגורמת לי לא לעשות.
האמת היא, שהמוטיבציה שלי לעשות מגיעה תודה לאל
ממקורות אחרים לגמרי.
מהעובדה שאני נהנית ממה שאני עושה,
שאני מרגישה תורמת משמעותית ובעלת ערך בעשייה שלי,
מהאושר לראות אחרים מתקדמים במהלך האינטרקציה ביננו.
אז אפשר להירגע.
תודה לאל.

והאם זו האמת שהערך שלי מתחזק כאשר מישהו לידי קטן יותר?
לא. ממש לא.
הערך שלי אינו תלוי בגודלו של אף אחד אחר,
ואם כבר הערך העצמי שלי בעיני עצמי קטן
כאשר אני מרגישה טובה יותר מאחרים,
כי בסופו של דבר אני מרגישה קטנה וקטנונית מעצם המדידה וההשוואה,
אני מרגישה מתנשאת וגאוותנית.
ו…לא תודה.
ובסופו של דבר, האמת היא שאני מרגישה הכי טוב כשאנשים גדלים לידי.
זה משמח אותי וזה נותן לי תקווה.

ועכשיו, שיש לי את ההבנות הללו,
אם הרצון להשוות יעלה שוב (והוא קרוב לוודאי יעלה, זה טבעי)
יש לי כבר איך לענות לו.  🙂

ואם גם אתם מרגישים לכודים לפעמים בהשוואות לאחרים
והייתם רוצים להשתחרר מזה,
אני מזמינה אתכם לקבוע פגישה איתי. 054-7556610
מחכה לכם באהבה גדולה.

שיהיה לנו שבוע מעצים ונהדר,
שלכם בהרבה אהבה,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים