הערב אנו חוגגים את ל"ג בעומר וברוח המדורות,
אני רוצה לכתוב על אש, וליתר דיוק –
על האש הפנימית שבוערת (או שלא) בתוכנו.
האש הפנימית הזו, הרוחנית –
שהיא העוצמה שבתוכנו, ההתלהבות,
הכח לנוע קדימה ולהגשים את חלומותינו –
ממש כמו אש בעולם הפיזי,
אינה יכולה להתקיים מבלי שאנו מזינים אותה.
כל אש תדעך עד מהרה אם אינה מקבלת חומר בעירה באופן סדיר.
לכן אם אנו רוצים להמשיך ולהבעיר את האש שבתוכנו
עלינו לתת לה דלק וחומר גלם להמשיך ולבעור.
חיזוקים חיובים, מילים טובות ומעשים שנעשים מחום הלב –
אלו חלק מן הדרכים לשמר את האש שבתוכנו.
אם איננו מקפידים לשמר אותה ולהזין אותה,
אנו קמלים וכבים אט אט, ממש כאש הפיזית.
ממש כמו אש בעולם הפיזי,
אם האש הפנימית חזקה מדי,
היא יכולה לשרוף ולכלות מה שמסביבה,
לכן עלינו מצד אחד לדאוג לה קרי: להזין אותה במילים טובות,
לחזק את הערך העצמי שלנו, לפעול באומץ נגד הפחדים –
ומצד שני עלינו להגביל אותה כלומר:
לחזק את עצמנו שלא על חשבון האחר,
לנוע קדימה בהתלהבות,
אך עם תשומת לכך שאיננו דורסים ומפילים אנשים אחרים בדרך.
לשמור עליה מחממת ומועילה ולא שורפת ומכלה.
אש פנימית בוערת, אשר מתוחזקת כראוי,
היא התנאי להצלחה, ולחיים מלאי סיפוק ומשמעות
שכן בזכותה פועל האדם בהתלהבות ותשוקה.
על כך מדבר גם הציטוט הבא:
"תשוקה היא נקודת ההתחלה של כל הישג,
לא תקווה, לא משאלה, אלא תשוקה בוערת שגוברת על הכל."
נפוליאון היל (1883-1970) מתוך הספר "חוק ההצלחה"
מאחלת לכולנו חג שמח ושבוע מלא התלהבות ואור,
נעמה ראובן
