אפשר לתת לך מחמאה?

לא יודעת מה איתכם, אבל לי הרבה שנים היה מאוד לא קל לקבל מחמאות... היו נותנים לי מחמאה ומיד חשתי צורך לעשות אחד משלושת הדברים: להקטין, להכחיש או להחזיר. מדוע זה קרה לי ומה הפסדתי מכך....

אפשר לתת לך מחמאה?

לא יודעת מה איתך, אבל לי הרבה שנים היה מאוד לא קל לקבל מחמאות…
היו נותנים לי מחמאה ומיד חשתי צורך לעשות אחד משלושת הדברים:
או להקטין אותה ("אה, זו סתם חולצה ישנה שעלתה 30 שקל…")
או להכחיש אותה ("מה פתאום רזיתי, דווקא מאוד עליתי במשקל לאחרונה")
או להחזיר מיד במחמאה לנותנ/ת – ("את בעצמך מקסימה")
כאילו שיש משהו לא בסדר בלקבל בפשטות.
בלהגיד פשוט "תודה" וליהנות מן הפרגון שהושט לי באהבה.
ובעצם, בדרך הזו אף פעם לא ממש קיבלתי.

והבנתי שאיפשהו בתוך תוכי, הרגשתי לא ממש ראויה לקבל.
ומסיבה כלשהי גם האמנתי שזה לא בסדר לקבל בלי להחזיר טובה באופן מיידי.
כאילו זה אנוכי לקבל מבלי לתת מיד,
מה שגרם לי בעקיפין גם לצפות לתודה באופן מיידי
כשאני נתתי ולהתאכזב לא מעט פעמים
(אבל זה כבר סיפור אחר)
ואולי גם פחדתי להרגיש יהירה, אם ארשה לעצמי להכיר בכך שאני טובה.
כל האמונות הללו כמובן אינן נכונות.
אלא שפעלתי בלא מודע לפיהן שנים רבות.
והעניין הוא שלא רק שאני לא נהניתי לקבל,
אלא שגם גזלתי באופן כלשהו את ההנאה מן הנותן,
שלא זכה באמת לתת. שמתנתו נדחתה.

והחלטתי שדי. שאני מאפשרת לעצמי לקבל.
ואני עוצרת רגע אחד ליהנות כשנותנים לי מחמאה.
מבלי לקפוץ ולהחזיר. מבלי להקטין או להכחיש.
פשוט אומרת תודה.
ויוצא שהרבה פעמים, אני בסוף מחזירה מחמאה חזרה,
אבל לא כאוטומט, ולא כי אני מרגישה צורך להחזיר
אלא כי כיף לי. כי כיף לתת.

וככל שזה נשמע עניין קטן ולא חשוב,
ההרגל הקטן הזה,
מלמד רבות על מצב התודעה של האדם.
על המקום שלו עם הנוחות לקבל.
על הנכונות שלו לקבל.
וזה כבר עניין די חשוב.
כי אם לא נדע לקבל,
לא נדע לעולם גם לתת באמת.

אשמח לשמוע מכם, איפה אתם עומדים
עם העניין הזה של מחמאות.
מה זה עושה לכם?

ואם אתם רוצים גם ללמוד לקבל וגם לתת –
מוזמנים לקבוע איתי פגישת אימון.

שיהיה לנו שבוע מופלא ומלא כל טוב,
שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.