האם מצב לא קל יכול להרגיש גם נפלא בו זמנית?

שבוע לא קל ונפלא בו זמנית עבר על כוחותינו. 😛

איך המשפט הזה מתיישב?
איך אותו שבוע יכול להיות לא קל ונפלא בו זמנית?
הנה ההסבר:

השבועות האחרונים שלפני ראש השנה,
הם שבועות של ניקוי עצום כהכנה לשנה החדשה
ולכן לא פעם מאתגרים מאוד.
(וזה לא חשוב לאיזו דת או לאום אתם משתייכים –
זוהי נקודת זמן אנרגטית שמשותפת לכל האנושות)

שהרי כדי לנקות באמת,
יש לראות את הלכלוך ולהתעסק בו.
וכשמדובר ב'לכלוך' הפנימי שלנו זה לא כל כך נעים…

יחד עם זה, אצלי לפחות,
הבחירה לראות בציפה האינטנסיבית הזו של ה'לכלוך',
(שהוא בסך הכל המקומות הלא מושלמים שלנו, לא יותר מכך),
הזדמנות להגיע למקומות טובים יותר, פתוחים יותר, אוהבים יותר,
מעוררת בי הרבה שמחה, מרץ והתלהבות.

אז כן, גיליתי על עצמי כמה וכמה דברים לא נעימים,
אבל איזה כיף שאני רואה אותם
ויכולה להתחיל לפעול לשנות אותם. 😛
איזה עצומה וגדולה אהיה כשאשפר אותם.
איזה עצומים תהיו אתם כשתשפרו את המקומות הפחות מושלמים שבכם.

בזה אני מתמקדת.
את זה אני רואה לנגד עיניי וזה הופך את כל תהליך השינוי
להרבה יותר נעים, כיפי ומרגש.

וזה מה שאני מזמינה גם אתכם לעשות כשזמנים קשים מגיעים.
לשנות את נקודת המבט.
כאשר ה'זבל', ה'לכלוך' של החיים צף ועולה.
זה לא נעים,
אך זו בדיוק ההזדמנות לראות בדיוק נמרץ,
מה כדאי לשנות.

זה כמובן, רק בתנאי שאנו מוכנים להרפות מן הסיפור,
שמה שצריך להשתנות זו המציאות החיצונית ולא אנחנו עצמנו…

ובהקשר למשפט האחרון, מצרפת לכם סיפור שמקורו לא ידוע,
שעוסק בנושא זה בדיוק:

 "זוג שהתחתן לא מכבר, עבר להתגורר בשכונה שקטה.
בבוקר הראשון בביתם ראתה האישה שכנה, תולה כביסה לייבוש.
"איזה כביסה מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה" אמרה לבעלה.
"אולי צריכה סבון חדש? אולי אוכל ללמד אותה, ואולי לעזור לה לכבס את הכביסה?…."
הבעל החריש ולא הגיב.
וכך יום אחר יום חזרה האישה על הערתה,
בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה, באור השמש חשופה לרוח.
כעבור חודש הופתעה האישה לראות את השכנה תולה כביסה נקייה,
פנתה ואמרה לבעלה:
"תיראה!! למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה אותה…"
"לא אמר הבעל: היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו"

אשמח שתכתבו לי היכן זה נוגע בכם, בתגובות כאן למטה 😛

שבוע טוב שיהיה לנו,
שבוע של שמחה וראיה צלולה,
שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים