לצאת מן המסגרת

"אני יודעת בדיוק למה הוא מתנהג כך" חשבתי לעצמי ביוהרה. מה זה קשור ליוהרה? תשאלו בודאי... ומה המחיר הגדול שאני (ואולי גם אתם) משלמת על כך?

אני רוצה לכתוב הפעם על ענווה.
פעמים רבות, אני (ואני מניחה שכמוני גם אנשים אחרים)
אני מניחה לעצמי לפרש את המציאות רק על פי חמשת החושים המוגבלים בהם ניחנתי כאדם,
ושוכחת ביוהרה רבה שיש הרבה יותר מזה.

מה זה קשור ליוהרה?
משום שעל בסיס 5 חושים מוגבלים ביותר,
אני בטוחה שאני יודעת בדיוק מה קורה,
ושאני מבינה ורואה את כל התמונה.
ולא רק זאת, על בסיס זה אני שופטת לא פעם לחומרה,
אנשים אחרים, וכתוצאה מכך נופל לכעס, עצב ואכזבה.

וזו יוהרה –לשכוח שכאדם אין ביכולתי לראות לעולם את התמונה כולה.

מסגרת

 

 

 

 

 

 

יש כל כך הרבה שנעלם מעיני.
איני יכולה לראות ללב האדם שמולי,
איני יכולה לשמוע את המחשבות שלו.
לחשוב שכן – זו יוהרה.
לחשוב ש"אני יודעת בדיוק למה הוא מתנהג כך…" זו יוהרה.

האם נתקלת במשפט הזה פעם? האם אמרת אותו בעצמך?

ומי סובל הכי הרבה מנטייה שלילית זו?
אני כמובן. כי כשאני שופטת משהו לחומרה,
אני זו המתענה ברגשות של כעס, אכזבה ומירמור.
אבל, כאשר אני זוכרת, שאני לא באמת יודעת,
כשיש בי ולו מעט ענווה,
אז אני יכולה לפנות מקום בתוכי לסיפורים אחרים.
סיפור עם יותר חמלה והבנה כלפי האחרים.
ושוב מי שמרוויח מכך – זו בעיקר אני.

כתבתי על כך בהרחבה בכתבה "מה הסיפור שלך?" בקישור הזה

מתייחסים לכך גם הציטוטים הבאים:

"קשה לראות את כל התמונה, כאשר אתה נמצא בתוך המסגרת."

ארוין ד. ילום מתוך הספר "כשניטשה בכה"

"אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין."

אנטואן דה סנט-אכזופרי מתוך הספר "הנסיך הקטן"

שיהיה לכולם שבוע מבורך ונפלא,
שלכם,
נעמה ראובן

שתפו מאמר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.