התמודדות עם רגשות שליליים והתנהגות שלילית

היתה מישהי בסביבתי,
שהיה לי מאוד קשה איתה.
בכל אינטרקציה איתה הרגשתי המון מרמור מצידה,
המון שיפוטיות. הרגשתי שהיא כל הזמן מנסה לחנך אותי.
וזה היה לי מאוד לא נעים. – אז מה השתנה ואיך – על כך בפוסט הזה…

השנה החדשה התחילה,
ואצלי היא התחילה באופן בלתי רגיל במיוחד.
באופן שנתן לי הזדמנות לראות היטב
את המקומות שאני רוצה לפתח בתוכי השנה.

במקום הכי חשוך שהייתי בו אי פעם, הבנתי שחשיבה חיובית לא באמת עובדת לטובתי…. ומה כן.

פוסט לא לוחמני בעליל, על התרסה, על 'דווקא', היכן הן פוגשות אותי ומה הן עושות לי

לאור המלחמה – כן, זו לא טעות לשונית –
כל שאני יכולה זה להביא את עצמי, ולספר את סיפור המלחמה האישי שלי,
שעולה בו הרבה מאוד כאב, ועצב עצב גדול עד כדי שברון לב –
בכל פעם שאני קוראת על עוד פרח שנקטף מאיתנו,
שנקטף ממשפחתו, מעתידו מחלומותיו – ועולה בו גם המון אור.

בימים לא קלים אלו,
כשכאב, וכעס ושנאה ושיפוטיות צפים ועולים בכמויות גדולות,
(כדי שנזכה סוף סוף לרפא אותם, אני מאמינה)
אני מוצאת שהנושא הזה של אסור ומותר, חשוב מתמיד.
אז בשבילכם בהרבה אהבה, פוסט על אסור ומותר

ובתוך כל הבלאגן הזה נזכרת בשיחה שקיימתי עם מישהי
על כך שכדאי דווקא עכשיו, לדמיין את הטוב ביותר קורה.
ועל התשובה שלה: "אני מפחדת לעשות את זה.
כל כך הרבה פעמים דמיינתי טוב והתאכזבתי. מפחדת להתאכזב שוב"

"אני צריכה לתת מקום גם לדאגה שבי" אמרתי לאשה החכמה שמלווה אותי בדרך ( מור אסאל) והמשפט הזה התחיל שיחה שבה מצאנו יחד את ההבדל בין

אחרי שנים ארוכות שבהן דיברתי בשבחי הקושי, וכמה הוא חשוב להתפתחות, ושבלעדיו אי אפשר לצמוח הבנתי סוף סוף (!!!!) שאפשר גם אחרת. אפשר גם בקלות

אם יש דבר שאליו אני מגיבה כמעט תמיד בכעס (שלא לומר השתוללות ואבדן שליטה)
זה תחושת חוסר אונים.
האם יש דרך אחרת? ומה עושים עם התחושה הקשה הזו?