אחרי שחזרתי כולי באורות מהטיול המושלם ברודוס עם אהובי, שבו התחושה הכללית היתה שהכל מסתדר לנו מעל למצופה, יותר ממה שיכולנו לחלום אפילו,
פגשתי אכזבה.
משהו שמאוד רציתי לא הסתדר.
כבר כמה זמן אני חולמת להוציא את השירים שלי על מגנטים וסימניות,
ולאחרונה התוודעתי ל Hadas Ashkenazi שהיא מאיירת מחוננת (תכנסו לפרופיל שלה ותראו בעצמכםן)
וממש רציתי שהיא תאייר לי את השירים שלי.
אלא שהתקציב שלי לא התאים למה שהדס המקסימה ביקשה ובצדק ביקשה
(כי כאמור היא מחוננת אמיתית, והכי מגיע לה בעולם לקבל תשלום הוגן על האיורים שלה)
והתבאסתי. התבאסתי ממש.
פעם, כל מה שהיייתי רוצה זה להפסיק להרגיש את הכאב הזה של האכזבה,
ולשם כך הייתי עושה הכל כדי לעודד את עצמי, "להרים" את עצמי ולהסיח את דעתי. הכל כדי לא להרגיש את הכאב הזה.
התוצאה היתה כמעט תמיד, שהרגשות הכואבים האלו נדבקו אליי בעוצמה. התגנבו בכל רגע שיכלו, והלכו איתי ימים רבים.
הפעם (כמו כבר הרבה פעמים) ההתמודדות שלי היתה שונה.
דבר ראשון, נתתי את כל המרחב לעצמי להרגיש את הבאסה והאכזבה.
בלי לנסות לפלטר אותן, לייפות אותן, בלי להסיח את דעתי מהן. פשוט להרגיש בכל לבי, גופי ונשמתי את הכאב הזה.
אחר כך, נשמתי פנימה אל הגוף, אל המקום בו הכאב הרגיש הכי נוכח,
ומצאתי שם את הילדה/ נערה/ אישה שמרגישה את הכאב הזה. והייתי איתה שם בשקט עם הרגשות האלו שלה.
הקשבתי לה.
היא סיפרה לי מה מפחיד אותה בלהתאכזב. מתי היא הרגישה בעוצמה אכזבה ואיזו צלקת זה חרט בה.
הייתי איתה, הקשבתי. חיבקתי. הכלתי יחד איתה את הכאב הזה.
לא ניסיתי לפתור לה אותו. רק שאלתי אותה ברכות – למה את זקוקה ממני עכשיו?
והיא ענתה: אני זקוקה ממך לבטחון שאת לא תנטשי אותי. שאת לא תעזבי אותי. ואני גם רוצה לדעת אם את בסדר עכשיו למרות הצלקת.
ואת זה היה לי הכי קל בעולם לתת לה.
הבטחתי לה בלב שלם, שאני איתה ולא הולכת יותר.
שהיא תמיד יכולה לקרוא לי כשקשה לה. חיבקתי אותה.
סיפרתי לה על החיים שלי – שלנו עכשיו. כמה כוחות יש בי – בנו. והיא נרגעה והתנחמה בי.
בזכות העבודה הזו, הכאב השתחרר מתוכי במהירות ופינה מקום להמשך התקדמות.
בשלב הזה שאלתי את עצמי – מה טוב בזה שלא הסתדר לך מה שרצית? הזכרתי לעצמי שהכל פה לגמרי מדוייק.
והתשובה עלתה מיידית וברורה – תוכלי להתקדם מהר יותר.
תחזרי לתכנית המקורית שלך להשתמש בצילומים שלך עצמך לצורך המגנטים והסימניות שתכננת.
גם כך, את אותם צילומים את מתכננת להציג יום אחד בספר השירים שלך. ויש לך את כל הכלים לעשות את הכל בעצמך, כאן ועכשיו.
ואחרי שעלתה התשובה הזו, התמלאתי שמחה ותשוקה להתחיל ולהוציא את החלום שלי לפועל. וכך קרה.
וזה המסר שלי אליכןם – גם אם משהו שמאוד רצינו לא מסתדר עבורנו – יש דיוק מופלא ביקום,
אם משהו לא מסתדר זה בדרך כלל כי משהו מדוייק ונכון יותר מחכה מעבר לפינה.
ועם זאת, כדי להגיע לשם, יש לתת קודם כל מקום אמיתי לכאב שעולה בתוכנו כשהדברים לא מסתדרים כמו שרצינו.
זה מפנה מקום בתוכנו להמשיך ולהתקדם בלי משקעים ומתוך שמחה וקלילות.
ובתמונה, בלב נרעד ונרגש, אני משתפת אתכןם באחד המגנטים שהוא חלק מסדרה של 10 שייצאו ממש בקרוב.
והאמת, שאני ממש אוהבת אותו. את כולם (הם באמת יצאו יפים אחד אחד) ועוד אשתף בשאר בהמשך.
ובאופן טבעי המגנט הראשון שאני מעלה כאן, הוא של השיר וניחם אותי בשעות הכי קשות שידעתי.
שיהיה יום נפלא לכולנו כאן, יום של בשורות טובות והגשמת חלומות 
