אז בהמשך לפוסט משבוע שעבר על האמונות המגבילות ש "הכל הולך לי קשה" וש"כל מה שיכול להשתבש, משתבש לי"ת המשכתי את ההתבוננות פנימה עליהן והפעם שאלתי את עצמי:
מה טוב עבורי בלהתקדם לאט, בלהתקדם תוך כדי קושי? מה טוב עבורי בלא לאפשר לעצמי ממש לפרוח ולצמוח?
התשובות שעלו היו מרתקות, ואני משתפת אותן כי יש לי הרגשה, שהן נכונות לא רק עבורי…
אז התשובה הראשונה שעלתה היתה: שכשאני אני מתקדמת לאט ובקושי, אני נשארת קטנה, וכך אני לא מאיימת על אנשים סביבי. גיליתי שקיימת בי אמונה (שגויה כמובן) שאנשים לא אוהבים אנשים מצליחים. שאנשים לא אוהבים אנשים שמבטאים את העוצמות שבהם. המשמעות היא שככה אני מגנה על עצמי ודואגת שימשיכו לאהוב אותי.
תשובה שניה שעלתה וממשיכה את התובנה הקודמת היתה: שכשקשה לי, אני מקטרת על הקושי. זו דרך מצויינת עבורי להתחבר לאנשים. עלתה אמונה נוספת – שלאנשים קל יותר להתחבר לקושי, לקיטורים מאשר לאנרגיות טובות, לשמחה ולעוצמה. אז אם אני לא מתקדמת בקלות, יש לי על מה לקטר ואני מתחברת ליותר אנשים ויותר בקלות.
שתי התשובות האלו עלו מתוך מקום עמוק יותר, שבעצם מפחד שיפסיקו לאהוב אותי. בתור ילדה שהיתה מאוד לא אהובה, כל כך לא מובן עבורי שאני אהובה על ידי כל כך הרבה אנשים, שקל לי כל כך להתחבר לאנשים חדשים. והילדה הזו מפחדת, שאם היא תזהר ותאיר במלוא העוצמות שלה, יפסיקו לאהוב אותה.
כשזיהיתי את זה, דבר ראשון, חיבקתי חזק חזק את הילדה שבי. הבטחתי לה שהיא בטוחה. שבטוח עבורה להאיר ולזהור. ושאני כאן בשבילה תמיד. מאז כשאני שמה לב שעולות בי שתי האמונות האלו, אני פשוט עוצרת לחבק ולחזק אותה. ומזכירה לעצמי שאלו אמונות שגויות. שהאמת היא שאנשים נמשכים לאנשים מאירים, ושכשהאני האמיתי והיפה שלי מקרין החוצה, אנשים מתחברים אלי בקלות ובאופן טבעי.
תשובה נוספת שעלתה: אם אצליח בגדול, אצטרך כל הזמן להוכיח את עצמי ולשמור על ההצלחה. זה מאוד קשה ומתיש. – זה כמובן לא נכון, אני לא צריכה להוכיח לאף אחד וגם לא לעצמי שום דבר. והצלחה שבאה ממקום עמוק ובשל, מזינה את עצמה בקלות.
עוד תשובה שעלתה – אם קשה לי ויש בפני הרבה מכשולים, זה גורם לי להרגיש בעלת ערך, כאשר אני מתגברת עליהם. ככל שקשה לי יותר, אני נדרשת להפעיל יותר מהכוחות שלי, ואני מרגישה חזקה. – כמובן שגם כאן, ניתן להרגיש בעלת ערך גם בלי להתאמץ להתגבר על מכשולים מיותרים, אלא מעצם עמידה באתגרים שאציב לעצמי מרצון למשל.
והתשובה האחרונה שעלתה – כשקשה לי אני משקיעה הרבה כוחות בהתגברות על הקושי. זה מעייף ומתיש. זה מותיר אותי ללא כוחות להתמודד עם מה שאני באמת רוצה לקדם בחיי, אבל ממש מפחדת לעשות זאת. כך אני נמנעת מהתמודדות עם דברים שמפחידים אותי, ומרכזת את הכוחות בהישרדות…. התשובות האלו היו מרגשות ובחלקן גם ממש חדשות לי. ההתבוננות הזו, וההבנה שאת אותם יתרונות שאני משיגה דרך יצירת קושי בחיי, ניתן להשיג גם בדרכי נועם, רכות וזרימה, פתחה ופותחת בי נתיבים חדשים, רכות חדשה ואפשרות להאמין באמת שאפשר גם בקלות. שלא תמיד הכל חייב להיות קשה, ושאני ראויה לטוב ולשפע שנכנסים לחיי בקלות.
שיהיה לכולנו, יום מעולהההה, שדברים מסתדרים בו בקלות ובפשטות 🦋🌷🦋
